Page 282 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 282
מסכת חולין 282
במקום נקב .אמר רב אשי :כאשר אמרתי את דברי לפני רב כהנא ,ויש אומרים שאמר זאת רב כהנא
לפני רב שימי ,הוא אמר לו :שמא ,היכן שאפשר – אפשר ,והיכן שלא אפשר – לא אפשר ,שאם לא
תאמר כך ,לשיטת רבי מאיר שחושש למיעוט ,כך גם שלא אכל בשר?! ואם תאמר שאכן הוא לא
אכל ,הרי התורה ציוותה לאכול פסח וקדשים! ולמסקנה ,אין ראיה מכל המקומות הללו שהולכים
אחרי הרוב ,כיוון שאי אפשר לברר בהם.
אמר רב נחמן בשם רב :ראה אחד ששחט ,אם ראהו מתחלה ועד סוף – מותר לאכול משחיטתו ,ואם
לאו – אסור לאכול משחיטתו .ומפרשת הגמרא ,שמדובר כאשר הוא יודע שהשוחט לא למד ,וכגון
ששחט לפנינו סימן אחד טוב ,מהו שתאמר מכך שהראשון היה טוב ,כך עשה גם את השני ,ולפיכך
צריך הוא לומר שאם לא ראהו עד הסוף אסור לאכול משחיטתו .שאל רב דימי בר יוסף מרב נחמן:
האומר לשלוחו צא ושחוט ,והלך ומצא שחוט ,מהו? אמר לו :חזקתו שחוט; האומר לשלוחו צא
ותרום ,והלך ומצא תרום ,מהו? אמר לו :אין חזקתו תרום .ופירש ,שלעולם אין חזקה שליח עושה
שליחותו ,ושחיטה – גם אם מישהו אחר שמע והלך ושחט ,רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ,אבל
תרומה – שמא מישהו אחר הלך ותרם ,ואם כן הוא תורם שלא מדעת ,והתורם שלא מדעת אין תרומתו
תרומה .ומציעה הגמרא ,שיש מחלוקת תנאים בשאלה אם רוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם או
לא :הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים – רבי יהודה אוסר ,רבי חנינא בנו של רבי
יוסי הגלילי מתיר ,אמר רבי :נראין דברים של רבי יהודה – שמצאן באשפה ,ודברי רבי חנינא בנו של
רבי יוסי הגלילי – שמצאן בבית; אמנם ,רב נחמן בר יצחק דוחה הבנה זו ,ואומר :לא ,כולם סוברים
שרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ,וממילא כולם לא חולקים בבית שהבשר מותר באכילה,
ובאשפה שבשוק כולם לא חולקים שאסור ,והמחלוקת היא באשפה שבבית ,האם אדם עשוי להטיל
נבלתו באשפה שבבית או לא.
החלק השלישי של הסוגייה הוא על המשך המשנה :חוץ מחרש שוטה וקטן ,שמא יקלקלו את
שחיטתן .ומעיר רבא :שמא קלקלו לא שנינו אלא שמא יקלקלו ,זאת אומרת :אין מוסרין להן חולין
לכתחלה .וכולן ששחטו ואחרים רואים אותם – שחיטתן כשרה .אמר רבא :התנא של המשנה הוא רבי
נתן ,שסובר שאין צריך כוונה לשחיטה ,כפי ששנה אושעיא הצעיר מן החברים :זרק סכין לנועצה
בכותל והלכה ושחטה כדרכה – רבי נתן מכשיר ,וחכמים פוסלין .הוא שנה ואמר :הלכה כרבי נתן.
ועל אף שצריך מוליך ומביא ,מדובר כאן שהלכה ובאה כדרכה.
אמר רבי חייא בר אבא ,שאל רבי יוחנן :קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה? אמר לו רבי אמי:
מדוע אינך שואל על מעשה ,כיוון ששנינו :יש להן מעשה ,אך גם על מחשבה שנינו :אין להן
מחשבה! אמר לו :אכן ,אינני שואל על סתם מחשבה ,והשאלה היא על מקרה בו מחשבתו ניכרת
