Page 2 - מאורות הכשרות גליון 4 כסלו תשעט - שמן
P. 2
עיוני הלכה
הגאון רבי ישראל גואלמן שליט"א
רב קהילת "שערי תבונה" והרב הפוסק בד"ץ "מאור הכשרות"
ברכת שמן זית ולימון לרפואה
ובביאור שיטת הרמ"א כתב באליה רבה (סק"ט) ,דהא דכתב השו"ע שמן זית ידוע במעלותיו הרפואיות ,וכבר הזכירו דבר זה חז"ל בכמה
דמברך שהכל אין כוונתו דבכל גווני מברך שהכל ,אלא דבכה"ג שיש מקומות ,והראשון בהם הוא במסכת ברכות פרק כיצד מברכים בשותה
הרבה שמן ועי"ז מתבטל טעמו של האניגרון ממילא נהפכת ברכת האניגרון שמן זית כאשר הוא חושש בגרונו .והועלתה שאלה במי שסובל מלחץ דם
לשהכל דאין הנאה גדולה ממנו אף שהוא העיקר ,ובכה"ג שאין הרבה שמן גבוה ואמר לו הרופא שמיד שהוא מתעורר בבוקר לפני שמוריד את רגליו
לכו"ע יברך אדמה כברכת האניגרון .והגר"א (סק"ד) כתב ליישב ,וז"ל, מן המטה ישתה כוס מים חמים ,עם כפית שמן זית .וכיון שהדבר לא טעים
"אע"ג דשם ל"ט א' אמרינן מיא דסילקא כסילקא מ"מ כיון דלשתיה לו מוסיף מעט מיץ לימון [בכמות יותר מרובה מהשמן זית] ,להטעים את
מברך שהכל כמו שכתבו תוס' שם ל"ח א' סד"ה האי ובד"ה יהא" .עכ"ל.
השתיה .ויש לעיין בזה לענין ברכת השתיה מהי.
ומבואר מדבריו דבכה"ג דהוא בא לשתיה ברכתו היא שהכל.
והנה לענין ברכה ,הגמ' בברכות דף ל"ה "רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ
והנפק"מ בין תירוץ האליה רבה לתירוצו של הגר"א הוא בכה"ג שיש קצת ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן
שמן עם אניגרון דלשיטת הא"ר מברך בפה"א ,ולשיטת הגר"א מברך קודם ברכה כאן לאחר ברכה ,אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן
שנ"ב .והמשנ"ב (ס"ק ל"ד) פסק כשיטת הגר"א ,וז"ל" ,כ"כ הרמב"ם העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא שנאמר גוזל אביו
שם וכ"מ בתר"י והמג"א תמה דהא מבואר לקמן בסימן ר"ה דברכת מי ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקדוש ברוך
השלקות הוא בפה"א והגר"א מיישבו דהכא שמתקנו לשתיה הרי הוא הוא שנאמר הלא הוא אביך קנך" .ובעמוד ב' אמרו "אמר רב יהודה אמר
שמואל וכן אר"י אמר רב יוחנן שמן זית מברכין עליו בפה"ע היכי דמי
כמשקה וברכתו שהכל" .עכ"ל. אילימא דקא שתי ליה אזוקי מזיק ליה" .וכתב רש"י" ,אוזוקי מזיק לגופיה
ואין זו אכילה שטעונה ברכה דגבי ברכה ואכלת כתיב" .ומבואר מדבריו
וכאשר נותן את השמן לרפואה נחלקו הפוסקים האם צריך שהשמן יהיה
הרוב או אפילו כשהוא מועט ,דבגמ' אמרו "אלא דקא שתי ליה על ידי שאין חיוב ברכה בשותה שמן מכיוון כשהשמן מזיקו ואינו נקרא אכילה.
אניגרון וכו' ,אם כן הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל
שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה ,הכא במאי והרמב"ם (פ"ח ה"ב) חלק על שיטת רש"י וכתב ,וז"ל" ,אבל אם שתה
עסקינן בחושש בגרונו וכו' .וכתב רש"י "וצריך לתת בו שמן הרבה ,דהוה השמן לבדו או שלא היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל שהרי לא נהנה
ליה שמן עיקר ואניגרון טפל" .עכ"ל .ומבואר מדבריו דבחושש בגרונו בטעם השמן" .ומבואר מדברי הרמב"ם דס"ל דצריך לברך על שמן שהכל
מברך על השמן רק בכה"ג שנתן הרבה שמן לתוך האניגרון ,אך בכה"ג
שנתן קצת שמן אין השמן עיקר אלא האניגרון עיקר ומברך כברכת נהיה ודלא כשיטת רש"י דאין צריך לברך עליו כלל.
האניגרון. ובטור (סי' ר"ב) הקשה ,וז"ל" ,ואין נראה מה שכתב (הרמב"ם) שאם
שתה השמן לבדו שיברך עליו דקאמר בגמרא אי דשתייה בעיניה אזוקי
והב"ח כתב ,וז"ל" ,ונראה דלמסקנה בחושש בגרונו דשמן הוא העיקר מזיק ליה פירוש ולא יברך עליו כלל" .עכ"ל .ובב"ח כתב לתרץ בשיטת
לרפואת גרונו אפילו לא נתן באניגרון אלא שמן מועט כמו שהוא הרגילות הרמב"ם ,טעמו דמפרש הא דקאמר בגמרא אילימא דקא שתי ליה אזוקי
נמי מברך בפה"ע" .עכ"ל .ואילו הט"ז כתב דדווקא כשנותן שמן הרבה מזיק ליה הכי פירושו וא"כ אמאי קאמר ר' יוחנן דמברך עליו בפה"ע אבל
לתוך האניגרון הו"ל השמן עיקר ופוטר את האניגרון ,אך בכה"ג שנותן הא פשיטא הוא כיוון שנהנה בשעה דקא שתי ליה דצריך לברך שהכל דלא
קצת שמן לתוך אניגרון האניגרון עיקר .ובביאור הגר"א כתב דהוי פלוגתת
הראשונים ,וז"ל" ,ערש"י שם ד"ה החושש כו' וכ"ד הר"ר יוסף והטור גרע שמן מחומץ דאזוקי נמי מזיק ליה וצריך לברך עליו שהכל .עכ"ל.
שאינו תלוי בחושש בגרונו אלא אם נותן בו שמן הרבה או לא אבל דעת
בה"ג והרמב"ם והרשב"א וש"ע דלא תליא בהרבה אלא בחושש או לא ובגמ' שאלו מתי מברך בוקר פרי העץ ,ואיך אוכל אותו שלא יהיה מזיקו.
כפשטא דגמרא" .עכ"ל .ומדעת המ"ב נראה שהקובע היא כוונתו ,וכמ"ש "אי דקא אכיל ליה על ידי פת ,אי הכי הויא ליה פת עיקר והוא טפל ותנן
בשעה"צ וז"ל [אם חושש בגרונו הוא מועיל לגרון הוה שמן עיקר ומברך זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה".
בפה"ע],ואע"ג דהאנגרון מרובה על השמן ,דלא אזלינן בתר רוב המשקה ומבואר מדברי הגמרא דהשותה שמן ואוכל עמו פת אינו מברך על השמן
אלא כל דבר שעיקר כוונתו הוא עיקר לענין הברכה והשני נפטר בברכתו.
ובב"ח מוכח דאפילו נותן מעט שמן כפי הרגילות שנותנים תמיד באניגרון, אלא על הפת בלבד משום שהשמן נעשה טפל לפת.
ג"כ הוא העיקר ,וכן משמע בהגר"א ,ובאליה רבא כתב דדוקא אם נותן
שמן מרובה .ולעניות דעתי נראה דתלוי הדבר אם נותן שיעור כפי מה ואמרו עוד בגמ' "אלא דקא שתי ליה על ידי אניגרון אם כן הוה ליה
שמועיל לרפואה אז הוא נחשב עיקר" .ולפ"ז ברכת המים החמים והשמן אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך
על העיקר ופוטר את הטפלה" .ולכאורה מבואר מדברי הגמרא דבכה"ג
זית והלימון היא ברכת בפה"ע. שאינו חושש בגרונו אינו מברך על השמן כלל אלא על האניגרון .ונחלקו
הראשונים בדבר .הטור הביא דעת ה"ר יוסף לאו דוקא חושש בגרונו אלא
אמנם לענין ברכה אחרונה הדבר יותר קשה ,דהמשנ"ב בסימן ר"ב (ס"ק אורחא דמילתא נקט וה"ה נמי אם אינו חושש בגרונו אם נותן שמן הרבה
ל"ב) דבכה"ג ששותה שמן זית עם אניגרון והוא חושש בגרונו לפניו מברך לתוך אניגרון מברך עליו שהרי נהנה ממנו ,אבל בה"ג כתב שאין לו לברך
בפה"ע ,ולאחריו מברך מעין ג' אם שתה כשיעור .והשדי חמד (כרך ה' אלא אי כייבין ליה חינכיה דמיכוין לרפואה ומיתהני מיניה אבל ליכא
באסיפת דינים מערכת ברכות אות ל"ב) כתב ,וז"ל" ,על שמן זית אינו רפואה אפילו נותן שמן הרבה הוי אניגרון עיקר ואין לו לברך על השמן וכן
מברך אחריו ברכת מעין ג' אלא בורא נ"ר שלא קבעו ברכת מעין ג' אלא כתב הר"ם מרוטנבורק וכ"כ הרמב"ם ז"ל אם שתה אותו לבדו או שלא
על היין מפני חשיבותו דאשתני למעליותא ,וסעיד ,ומשמח ,משא"כ בשמן,
וכן נראה מדברי הרמב"ם מדלא ביאר דין ברכה אחרונה על השמן ,כ"כ היה חושש בגרונו מברך עליו שהכל" .עכ"ל.
במעשה רוקח פ"ח מהלכות ברכות ה"ב ובנהר שלום סי' ר"ב אות ו' חלק
עליו ומסיק לברך ברכה מעין שלוש כמו על היין וכ"כ בס' דברי מנחם שם וקשה גם לשיטת הרמב"ם דמבואר מדבריו דכשאינו חושש בגרונו מברך
אות ה' בשם ס' בן ידיד בדף צ"ה על המעש"ר" .עכ"ל .ומבואר מדבריו על השמן שהכל ,ולכאורה זה צ"ע דמדברי הגמרא משמע שאם אינו חושש
בגרונו האניגרון הוא העיקר והברכה מתיחסת אליו ולא אל השמן .וביאר
דמברך על שמן ברכה אחרונה בורא נפשות. בחמד משה דטעמו של הרמב"ם הוא דמברך על השמן שהכל משום שיש
כאן אכילה שלא כדרך ,משום שאנשים בריאים אינם רגילים לשתות שמן
אבל כל זה אם היה רביעית בשמן זית ,ואולי רביעית ביחד עם המים עם אניגרון .והבה"ג סבר דבכל גווני האניגרון הוא העיקר ומברך עליו
שמכשירים אותו לשתיה אבל כאן המים החמים לא מכשירים אותו ופוטר את השמן ,וכדברי הבה"ג כתב ברשב"א ,וז"ל" ,וכל שאין מתכוין
לשתיה ,רק בפני עצמם מים חמימים ומטרתם להקל על שתיית השמן, לרפואה אלא לאכילה הוי ליה אניגרון עיקר בין בחול בין בשבת ואינו
ולא להכשירו ,וא"כ צ"ע מה יברך ,דכמות השמן ולהלימון אין בה שיעור מברך אלא על האניגרון" .עכ"ל .ומשמע מדבריו דהאניגרון הוא העיקר
רביעית ,ומשאר המים החמים אין לו הנאה בעצם אלא להעביר הטעם הלא
טעים של השמן .ולכן ישתדל לשתות פחות מרביעית כדי לא להכנס לספק ובברכתו הרי הוא פוטר את השמן הטפל.
בברכה אחרונה. והשו"ע (סי' ר"ב ס"ד) ,כתב "ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה,
הוי ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון" .והוסיף עליו הרמ"א
דברכת האניגרון היא שהכל .והקשה המג"א על הרמ"א (ס"ק י"א) ,וז"ל,
"צ"ע דהא בגמרא דף ל"ט איתא בהדיא דמברך על מי סלקא בפה"א" .וכן
איתא להדיא בבה"ג לברך על האניגרון בפה"א.
מאורות הכשרות ׀ כסלו תשע"ט 2
