Page 4 - מאורות הכשרות גליון 4 כסלו תשעט - שמן

‫הגאון רבי דוב לנדאו שליט"א ‪ -‬ירושלים‬

‫שמן שריפה‬

‫היתר זה של הנאה בשעת כילוי שמן שריפה הוא רק לכהנים‪ ,‬ולא לזרים‪,‬‬ ‫כל שנה לפני חנוכה מתפרסמים מודעות המופנות לכהנים לבוא ולקבל שמן‬
‫דהיינו ישראלים או לויים‪ .‬ונחלקו הראשונים אם איסור זה הוא מדאורייתא‬ ‫שריפה להדלקת נרות חנוכה‪ .‬במאמר שלפנינו ננסה להסביר לקורא ‪ -‬מהו‬
‫או מדרבנן‪ ,‬כפי שמובא במשנה למלך הלכות תרומות פ"ב הי"ד‪ .‬אחת‬ ‫שמן שריפה קצת מהלכותיו ובעיקר אם אפשר להדליק נרות חנוכה בשמן‬
‫מראיותיו של המשנה למלך שאיסור זה הוא מדרבנן‪ ,‬מכך שהתירו חז"ל‬
‫לישראל להדליק נרות חנוכה בשמן של שריפה כפי שנראה להלן‪ .‬ואם‬ ‫זה‪.‬‬

‫האיסור היה מדאורייתא לא היו יכולים חכמים להתירו‪.‬‬ ‫כל אדם המייצר שמן זית; ייצרן גדול או ייצרן קטן‪ ,‬יודע שאם השמן חייב‬
‫בהפרשת תרומות ומעשרות הוא יפריש כסדר ההפרשות המופרשות מטבל‪:‬‬
‫הוצאת שמן שריפה לחו"ל‬ ‫דבר ראשון תרומה גדולה‪ ,‬לאחר מכן מעשר ראשון‪ ,‬מהמעשר הראשון יש‬
‫להפריש תרומת מעשר‪ ,‬כמו כן צריך להפריש משאר הטבל מעשר שני או‬
‫כשאנו יודעים כבר בבירור שמותר לכהן להנות משמן שריפה בשעת‬
‫שריפתה‪ ,‬אל לנו להיחפז ולשלוח זאת לכל כהן הדר באחד משטחי מדינת‬ ‫מעשר עני‪.‬‬
‫ישראל‪ .‬עלינו לזכור שבמשנה שביעית (פ"ו ה') שנינו‪ :‬אין מוציאין שמן‬
‫שריפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ‪ .‬אמר רבי שמעון‪ :‬שמעתי‬ ‫בזמן שבית המקדש היה קיים והכהנים היו בטהרתם‪ ,‬תקנו חז"ל שיעור‬
‫לכמות התרומה גדולה‪ .‬אף שמהתורה יוצאים ידי חובה בהפרשה כלשהי ‪-‬‬
‫בפירוש שמוציאים לסוריא ואין מוציאים לחוצה לארץ‪.‬‬ ‫שיעור זה לא היה שיעור מחייב קבוע‪ ,‬אלא שהם אמרו מי שיש לו עין יפה יתן‬
‫אחד מארבעים‪ ,‬עין בינונית ‪ -‬אחד מחמישים‪ ,‬עין רעה ‪ -‬אחד מששים‪ .‬בזמן‬
‫הר"ש על המשנה סובר שמעלה בעלמא עשו‪ ,‬משום שמוצאים אנו לגבי‬ ‫הזה‪ ,‬שכולנו בחזקת טמאי מתים‪ ,‬ובכלל זאת הכהנים‪ ,‬לכן אין באפשרותם‬
‫קדשים ששריפתן במקומם‪ ,‬כמובא במס' פסחים (מט‪ ).‬מי שיצא מירושלים‬ ‫של הכהנים לאכול תרומה‪ ,‬שכן ההלכה היא שכהן טמא אסור לאכול תרומה‬
‫ונזכר שיש בידו בשר קודש‪ ,‬אם עבר צופים ‪ -‬שורפו במקומו‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬חוזר‬ ‫בין טמאה בין טהורה‪ .‬והעובר על דין זה‪ ,‬ואוכל תרומה טהורה כשהוא אינו‬
‫ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה וכו'‪ .‬וכפי שפירש שם רש"י ז"ל בקודש‪,‬‬ ‫טהור ‪ -‬חייב מיתה בידי שמים (עי' רמב"ם תרומות פ"א ה"ז)‪ .‬ואף שבזמן‬
‫באש תישרף‪ .‬במקום אכילתו ‪ -‬שריפתו‪ ,‬ומקום אכילתו הוא ירושלים‪ ,‬לכן‬ ‫הזה לא נאמר שיש חיוב מיתה באכילת טבל או תרומה‪ ,‬משום שלרוב הדעות‬
‫צריך לשורפו במקומו‪ .‬כמו"כ התרומה נשרפת בארץ ישראל מקום אכילתה‪.‬‬ ‫כל חיוב הפרשת תרומת ומעשרות אינו מדאורייתא‪ ,‬מכל מקום הרי ברור‬
‫ומדוע אמרו הראשונים שמעלה בעלמא היא‪ ,‬ולא אמרו שהיא גזרה בגין‬ ‫שאסור לכהן לאכול זאת‪ .‬ולכן מאחר ואין הנאתו של הכהן מרובה‪ ,‬העמידו‬
‫קדשים? משום שבתוספות (פסחים שם ד"ה ושורפו) משמע שכל הגזרה של‬ ‫חכמינו את כמות ההפרשה בזה"ז על דין תורה שיוצאים ידי חובה בהפרשה‬
‫קודש היא גזרה בגין קדשי קדשים‪ ,‬ולא תקשה איך גזרו גזרה לגזרה (ועי'‬
‫כל שהיא‪ ,‬ואין נותנים זאת לכהנים‪.‬‬
‫משנת יוסף)‪.‬‬
‫כאמור לעיל מפרישים מהמעשר ראשון תרומת מעשר‪ .‬בהפרשה זו נתנה‬
‫ולהלכה פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות תרומות הי"ז‪ :‬אין מוציאין תרומה‬ ‫התורה והקפידה על שיעור‪ ,‬והוא עשירית מכלל המעשר ראשון‪ .‬ועשירית זו‬
‫מהארץ לחוצה לארץ אפילו טמאה‪.‬‬ ‫גם היא היתה צריכה להינתן לכהן לאוכלה בטהרה‪ ,‬ובזמן הזה אינה ניתנת‬
‫מאותה סיבה האמורה לעיל‪ .‬בכל זאת אפשר לתת לכהן תרומה טמאה שבין‬
‫לאור זאת לא נעביר תרומה באחד משטחי מדינת ישראל הנחשב לחוץ‬ ‫כך עומדת לשריפה‪ ,‬כדי שהכהן ישרפנה ויהנה הימנה בשעת שריפה (עי'‬
‫לארץ‪ .‬ועל אחת כמה וכמה להוציאם אל אחת ממדינות הים‪.‬‬ ‫רמב"ם הלכות תרומות פ"ב הי"ד)‪ .‬ולכן נוהגים לתת שמן זית שהופרש‬
‫לתרומה גדולה ותרומת מעשר לכהן‪ ,‬כדי שידליק מהם נר ויהנה מהשמן‬
‫שמושי שמן שריפה‬ ‫בשעת כילויו‪ .‬ונחלקו הדעות (הרמב"ם והראב"ד הלכות תרומות פ"ו הלכה‬

‫אמרנו לעיל שמותר לכהן להנות משמן שריפה‪ ,‬אך אין זה מדוייק לומר‬ ‫ב') אם מותר לתת זאת לכל כהן או דווקא לכהן תלמיד חכם‪.‬‬
‫שבמציאות אך ורק הכהן יכול להנות‪ .‬במס' תרומות (פי"א מ"י) שנינו‬
‫מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל‬ ‫ויש להעיר לגבי השמן הניתן לכהנים בזמן הזה‪ ,‬וכן כל טבל שעומדים‬
‫גבי החולים ברשות כהן‪ .‬ומפרשים בגמ' שדווקא על גבי החולים צריך רשות‬ ‫להפריש ממנו תרומות ומעשרות‪ ,‬שהמנהג הוא לטמא את הטבל לפני‬
‫כהן‪ ,‬אבל בבתי כנסיות ובמבואות האפלים לא צריך רשות כהן‪ .‬וכן פסק‬ ‫ההפרשה‪ ,‬כדי שלא תהיה שאלה של איבוד התרומה לאחר ההפרשה‪ ,‬כפי‬
‫הרמב"ם (תרומות פי"א הי"ח)‪ :‬מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי‬ ‫שאנו רואים משגיחי כשרות העומדים עם גרזנים בידיהם וחותכים את‬
‫מדרשות ובמבואות האפלים שלא ברשות כהן‪ .‬על גבי החולין ברשות כהן‪.‬‬ ‫הפירות והירקות לחתיכות קטנות כדי שהמוכר לא יחזירם למרכולתו‪ .‬ולגבי‬
‫וכפי שהביאו הראשונים היתר זה הוא משום שלצרכי רבים לא העמידו חז"ל‬ ‫השמן‪ ,‬אם הפרישו שמן ולא טימאוהו לפני ההפרשה‪ ,‬כפי שקורה במפעלי‬
‫שמן גדולים המייצרים שמן ללא מגע יד אדם בשמן‪ ,‬או בכלים קטנים‬
‫על דבריהם‪.‬‬ ‫המקבלים טומאה הרי התרומה תרומה טהורה‪ ,‬והיא ניתנת לאכילה לשתיה‬

‫שמן שריפה בחנוכה‬ ‫ולסיכה ולא להדלקה‪ ,‬כפי שפסק הרמב"ם הלכות תרומות פי"א ה"א‪.‬‬

‫ועתה נעבור לענייני דיומא‪ ,‬האם מותר להדליק בשמן זה את נרות החנוכה‪.‬‬ ‫שמן שאינו טהור ואסור באכילה קרוי שמן שריפה‪ ,‬משום שהוא עומד ומיועד‬
‫בירושלמי סוף תרומות נשאלה שאלה‪ :‬מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה?‬ ‫לשריפה ולא לאכילה‪ ,‬כמובא במס' שבת (כג‪ ,):‬והרבה הלכות נאמרו לגביו‪.‬‬
‫אמרו בבית מדרשו של ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה‪ .‬א"ר ניסא‪:‬‬
‫אני לא הכרתי את אבי לפני מותו שכן מת בקטנותי‪ ,‬אבל אמי אמרה לי‪,‬‬ ‫הנאה משמן שריפה בשעת השריפה‬

‫אביך היה אומר מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה‪.‬‬ ‫כדבר ראשון נדון מהי החובה לשרוף שמן תרומה שנטמאת‪ ,‬האם יש חובה‬
‫להנות מהשמן בשעת השריפה‪ ,‬והאם מותר לישראל גם להנות מהשמן‪.‬‬
‫הרמב"ם פסק (שם) מי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה ‪ -‬מדליק שמן‬
‫שריפה שלא ברשות כהן‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעתו של הרמב"ם המדובר הוא בישראל‬ ‫הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה צ' מנה את שריפת התרומה שנטמאה‬
‫למצוות עשה‪ ,‬וראייתו ממס' שבת שם הגמ' דנה בטעם שאסור להדליק שמן‬
‫הרוצה להדליק נרות חנוכה בשמן שריפה‪ ,‬ולא רק בכהן‪.‬‬ ‫תרומה שנטמאה ביום טוב‪ .‬ואמרו משום שהשביתה ממלאכה היא עשה ולא‬
‫תעשה‪ ,‬עשה‪ ,‬שנאמר בה‪" :‬יהיה לכם שבתון"‪ ,‬ולא תעשה‪ ,‬שנאמר‪" :‬כל‬
‫בטעם הדבר שהתירו להדליק נר חנוכה משמן שריפה אף שלא ברשות כהן‪,‬‬ ‫מלאכה לא תעשו"‪ .‬ואין עשה של שריפת קדשים דוחה את לא תעשה ועשה‪.‬‬
‫אומר הרדב"ז‪ ,‬שהוא משום פרסומי ניסא‪ .‬ומוסיף הרדב"ז‪ :‬נ"ל שבשבת של‬
‫חנוכה אין מדליקין בשמן של שריפה‪ ,‬שאין שורפין קדשים בשבת‪ ,‬שלא‬ ‫הרי לנו ששריפת קדשים והתרומה בכללם היא מצוות עשה‪.‬‬

‫עדיף מנר ביתו שלמדנו שאין מדליקין בשמן שריפה‪.‬‬ ‫וכשאנו יודעים שיש מצוה לשרוף תרומה טמאה עלינו לדעת אם יש איזה‬
‫עניין להנות מהתרומה בשעת השריפה‪ ,‬ואולי אם נכלה זאת בלא הנאה יצא‬
‫הפני יהושע (שבת כא‪ .‬ד"ה אמר רב הונא) מסביר את ההיתר בדרך אחרת‪.‬‬
‫לדעתו אכן מדובר בישראל שמדליק שלא ברשות כהן‪ ,‬וכיון שמצוות ‪ -‬לאו‬ ‫שהפסדנו תרומה‪.‬‬
‫להנות נתנו‪ ,‬ונר חנוכה אסור בהנאה‪ ,‬לכן מותר כשאין לו שמן אחר (לפי‬
‫הרמב"ם בהלכות תרומות (פ"ב הי"ד) כותב‪ :‬הטהורה נאכלת לכהנים‬
‫שאינו נהנה מהתרומה)‪.‬‬ ‫והטמאה יהנו בשריפתה; אם היה שמן ‪ -‬מדליקין אותו‪ ,‬ואם היה דגן וכיוצא‬
‫בו ‪ -‬מסיקין בו את התנור‪ .‬ולכאורה מזה שמותר להדליק נרות חנוכה בשמן‬
‫והדרך אמונה פרק י"א בבאור הלכה דרך אחרת לו‪ .‬הוא רוצה לומר שמדובר‬ ‫שריפה כפי שנביא אי"ה להלן נלמד שאין חובה להנות משמן שריפה‪ ,‬שהרי‬
‫בכהן שרוצה להדליק שמן שריפה בחנוכה (ולא בישראל)‪ ,‬והשאלה היא אם‬ ‫כלל הוא בידינו; מצוות ‪ -‬לאו להנות נתנו‪ .‬ובנוסף לכך הרי אסור להנות‬
‫מותר לו לעשות זאת‪ ,‬משום שעושה את השמן איסור הנאה שלא יוכלו שוב‬
‫להדליקם‪ ,‬והוי כמאבדה בידים‪ ,‬ואין לאבדה אלא דרך שריפה‪ ,‬וכאן ‪ -‬כיון‬ ‫מאורם של נרות חנוכה‪.‬‬
‫שנותנה בנר חנוכה ומקצה אותה למצווה ‪ -‬נאסרת בהנאה‪ ,‬ונמצא מאבדה‬
‫אולם הנצי"ב במרומי שדה (שבת כה‪ ):‬טוען‪ :‬כשם שאסור לכלות תרומה‬
‫בידים‪.‬‬ ‫טהורה בלי כל הנאה כך אסור לכלות טמאה‪.‬‬

‫אפשר אולי לומר את הדברים בדרך נוספת‪ .‬בירושלמי פסחים פ"י ה"א‬
‫נשאלה שאלה‪ :‬האם אפשר לצאת ידי חובת ארבעה כוסות בליל פסח ביין‬
‫של שביעית? תני רב הושעיה יוצאין ביין של שביעית‪( .‬וכ"ה בירושלמי שבת‬

‫מאורות הכשרות ׀ כסלו תשע"ט‬ ‫‪4‬‬