Page 9 - yakinton_digi_288
P. 9
דוברת גרמנית ,מרכז מורשת הייקים' בתפן .בנובמבר
1941שלחו את אימי אל מותה.
***
כשמרים מדברת על אימה ,הדמעות צפות ועולות .כפי
שסיפרה מרים ,היא ניצלה בזכות אווה ורבורג ,שאירגנה
בשוודיה קבוצת נערים ונערות יהודים פליטים שעבדו
בקומונה בבניית בובות עץ(נושא שזכה לפרסום בכתבתו
של עפר אדרת בעיתון הארץ ,באפריל 2017עם הגעת
אלבום התמונות של אווה ורבורג למוזיאון).
את בעלה אושי ,אשר נפטר לפני כשנה ,פגשה מרים
באותה קומונה בשוודיה ,כאשר הוא ברח מדנמרק כנוסע
יש לי זיכרונות מכל התקופה ואף גרמני לא יכול לומר סמוי .מאוחר יותר הם הגיעו לקפריסין ,הם חפרו מנהרה
שהוא לא ידע מה קורה .אולי הם לא ידעו על הרג בגז .וברחו מקפריסין בעזרת ארגון "ההגנה" בינואר ,1948וכך
אבל הם היו שם ב 1.4.1933כשעשו חרם על חנויות הגיעו לחופו של קיבוץ שדות -ים .לאחר המלחמה פגשה
של היהודים .כולם שמעו את נאומי היטלר וגבלס ,כולם מרים את אחיה אשר עלה לארץ בעליית הנוער ב .1936
ידעו על שריפת הספרים ,אבל הם חשבו שזה לא חשוב .היא פגשה גם את אחותה ואביה אשר הצליחו לקבל ויזה
ולהיכנס לארה"ב לפני המלחמה. חייהם נעשו טובים יותר.
ב 1.2.1939עזבתי את גרמניה .קיבלתי רישיון כניסה בארץ הרגישה לראשונה רצויה ,היא התחילה מאפס,
לשוודיה .למשפחתי לא היה מספיק כסף עבור אישור אך הייתה מאושרת .תחילה הגיעה לקיבוץ נאות מרדכי
יציאה מגרמניה ומשפחתה של אווה וורבורג ,שהייתה ואחר כך לנהריה .היא עבדה ארבעים שנה כמורת דרך.
משפחת בנקאים ,השלימה את הכסף עבורי .יצאתי לה ולאושי היו חיי משפחה מאושרים.
בקינדרטרנספורט לשוודיה .הדבר הקשה ביותר עבורי היום ,מרים מעידה על עצמה שהיא האישה "העשירה"
היה שעזבתי והשארתי את אימי .יצאתי עם מזוודה אחת ,בעולם ויש לה חיים נהדרים .יש לה שני ילדים ,אחד
נאלצנו להיפרד מההורים לפני הכניסה לרכבת .לא רצו עשר נכדים ושמונה נינים .יש לה מקום לגור ו"את הלחם
שיהיה בכי ושישימו אלינו לב .אימא הייתה ברציף ליד ,של היום ושל המחר" .היא פעילה ,קוראת המון ,נהנית
ראיתי אותה בוכה ולא הבנתי למה .הרגשתי שאני נוסעת מהנכדים ומהנינים ולדבריה "כל יום הוא מתנה " .נאחל
לטיול .כתבתי לה כל השנים וניסיתי להשיג כסף עבורה לה עוד שנים רבות של בריאות ועשייה.
ללא הצלחה .ההתכתבות שמורה ב'מוזיאון ליהדות
MBיקינתון .גיליון . 288טבת תשע"ח .דצמבר 2017עמ' 9
