Page 2 - היולי 7 - ביטאון הסטודנטים של המחלקה למחשבת ישראל

‫המחלקה לעין כרם‪ .‬בכפר שבו חי יוחנן המטביל‪ ,‬אחת‬ ‫תמונה של עתיד חדש מצייר יוני שניצר‪ ,‬דוקטורנט‬
‫הדמויות המרכזיות בנצרות‪ ,‬ניתנה לנו האפשרות לפגוש‬ ‫במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר־אילן‪,‬‬
‫בדת הנוצרית‪ .‬דת שצמחה מתוך היהדות ורדפה אותה‬ ‫שמתייחס לחוויותיו כחוקר קבלה‪ .‬מחקר אקדמי של הקבלה‬
‫עד חורמה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ניכר כי מתוך הקרבה ומשקעי העבר‬ ‫נדמה כפרדוקס‪ :‬בעוד המחקר מעוניין לחשוף‪ ,‬לפרק‬
‫אפשר לבנות דיאלוג חי ופורה‪ .‬דיאלוג זה הוא משאת‬ ‫ולהגיע למסקנה חותכת‪ ,‬הקבלה מדברת בחידות ורמזים‪,‬‬
‫לבו של האב יעקב‪ ,‬נזיר פרנציסקני במסדר כנסיית יוחנן‬ ‫נגישה ליודעי דבר בלבד‪ .‬הפתרון שיוני מציע הוא להרחיק‬
‫בהרים‪ ,‬שהתראיין לגיליון זה‪ .‬האב יעקב קורא ללמידה‬ ‫ולהעמיק‪ ,‬לכתוב את המחקר האקדמי מתוך התנסות‬
‫נוצרית של המקורות היהודיים כדי להבין טוב יותר את‬ ‫אישית בחוויה של לימוד קבלה במערה מוארת בנרות‪,‬‬
‫שורשי הנצרות ועל מנת ליצור דיאלוג פורה ומפרה בין‬ ‫ונכונות "לקפוץ מהצוק"‪ ,‬ולצלול אל נבכי הסוד והנסתר‪.‬‬
‫הסוד והנסתר עמדו במרכז הכנס "הכול צפוי והרשות‬
‫יהודים לנוצרים‪.‬‬ ‫נתונה" שנערך מטעם המחלקה למחשבת ישראל‬
‫בחזרה לדוד גרוסמן‪ ,‬שנתן לספרו את השם "יש ילדים‬ ‫באוניברסיטת בר־אילן ובשיתוף קרן מ‪.‬ג‪ .‬לוין במשכנות‬
‫זיגזג"‪ ,‬ניכר כי הזהות מורכבת ממשמעויות שונות וסותרות‪,‬‬ ‫שאננים בירושלים‪ .‬שאלת הגורל והאחריות‪ ,‬הבחירה‬
‫שמושכות לכיוונים שונים‪ .‬הסתירה והגיוון יוצרים דיאלוג‬ ‫וההכרח‪ ,‬נדונה בהיבטים שונים‪ :‬ביהדות‪ ,‬בנצרות‪ ,‬באסלאם‬
‫שמוביל לאפיקים שונים של מחשבה‪ ,‬להבניה מורכבת של‬ ‫ובמדע‪ .‬נדמה כי שאלה זו היא לב לבה של כל חשיבה‬
‫זהות וכמובן — לשאלת שאלות‪ .‬בהמשך לדברי אלברט‬
‫איינשטיין שהצהיר כי "הדבר החשוב ביותר הוא לעולם לא‬ ‫אנושית המתבוננת בעולם ותוהה על קנקנו‪.‬‬
‫להפסיק לשאול שאלות"‪ ,‬נאחל לקוראינו להמשיך לחקור‪,‬‬ ‫התבוננות בעולם מביאה להתבוננות באחר‪ .‬בעולם הזר‬
‫והקרוב‪ ,‬המסקרן והמאיים‪ .‬התבוננות שכזו ניתנה בסיור‬
‫לבחון‪ ,‬להתבונן ולשאול‪ .‬קריאה מהנה‪.‬‬

‫לייצר בתוך עצמנו חלל‬
‫להישכנות של האחר בתוכו‬

‫ריאיון עם ד"ר קציעה עלון‬
‫מראיינת‪ :‬טליה אלון‬

‫הכתיבה הצילה את חייו‪ .‬לארץ הגיע בגיל ‪ 14‬עם ״עליית‬ ‫פגישה עם ד״ר קציעה עלון‪ ,‬מרצה וחוקרת ספרות‪ ,‬פעילה‬
‫הנוער״‪ ,‬אחרי ששרד את השואה ביערות‪ ,‬והתחיל לכתוב‬ ‫מזרחית ופמיניסטית‪ ,‬מתקפת את האמירה ״האישי הוא‬
‫את כל מה שהוא יודע על עצמו‪ .‬את חייו‪ ,‬את זיכרונותיו‪.‬‬ ‫פוליטי״‪ .‬נדמה כי הפרטי והציבורי‪ ,‬הספרותי והאקדמי‪,‬‬
‫יש לו ספר שנקרא ״האיש שלא פסק לישון״ — הוא האיש‬ ‫נמצאים כולם באותה כוליות של אישה מרתקת‪ ,‬חוקרת‬
‫שלא פסק לכתוב‪ .‬זה החזיק אותו בחיים‪ .‬לקחתי את‬ ‫אקדמית ללא גינונים‪ ,‬אשת אשכולות שמתבוננת על‬
‫הספרות של אפלפלד‪ ,‬שמכיוון שהיא קורפוס ענק יש בה‬ ‫העולם מבעד לפרספקטיבה רחבה בד בבד עם התבוננות‬
‫משהו מאוד חודרני וחושפני‪ ,‬אמיץ ומפוכח‪ ,‬ואפילו אכזרי‬
‫היורדת לפרטי פרטים‪.‬‬
‫כלפי ניצולים‪ .‬הוא לא עושה שום הנחות״‪.‬‬
‫*‬
‫מה זאת אומרת?‬
‫״כתבתי דוקטורט על הספרות של אהרון אפלפלד‪ .‬ניסיתי‬
‫״אפשר למצוא בספריו דיאלוג שבו ניצול אומר על עצמו‬ ‫לחבר בין שיח השואה לשיח הפוסט־קולוניאלי‪ .‬לקחתי‬
‫״אני רוצח‪ .‬הפקרתי‪ ,‬בגדתי״‪ .‬זה דו־שיח פרדיגמטי שחוזר‬ ‫את הספרות של אפלפלד‪ ,‬הסופר הפורה ביותר מבין‬
‫כמעט בכל ספר שלו‪ .‬יש ספרים שיש בהם רק יהודים‪.‬‬ ‫הסופרים בישראל‪ .‬הוא אמר על עצמו ״אני לא בן אדם‬
‫אין נאצים או פולנים‪ ,‬כמו למשל בספר ״ליש״‪ .‬ההתנהגות‬ ‫אני רק סופר״‪ ,‬והצהיר שאם ייקחו ממנו את הכתיבה‬
‫של היהודים בשיירה היא מזעזעת — רוצחים‪ ,‬מאשימים‪,‬‬ ‫לא יישאר לו דבר‪ .‬בכל יום נהג לכתוב שמונה שעות‪ ,‬גם‬
‫כשעבד במשרה מלאה‪ ,‬גם כשהיו לו ילדים קטנים בבית‪.‬‬

‫‪ 2‬אוניברסיטת בר־אילן › הפקולטה למדעי היהדות › המחלקה למחשבת ישראל‬