Page 4 - היולי 7 - ביטאון הסטודנטים של המחלקה למחשבת ישראל
P. 4
אחרים למזרחים נמצאת בכל הס ֵפרות של התרבות .כל מה היהודים וגם השחורים היו באותה זירה של המדוכאים.
שעממי ונחות משויך למזרחים ,וכל דבר גבוה ואליטיסטי היום השיח הזה התפצל ,ואני רציתי לחבר אותו מחדש.
משויך לאשכנזים .גם הדימויים המיניים .הגבר המזרחי
נתפס כגבר־גבר רב־און ,בעוד הגבר האשכנזי הוא לפלף אין צורך ואין טעם להיות במחנות מנוגדים ,להפך.
וחנון .זה נוכח במערך הדימויים שפרנץ פנון מדבר עליו.
היהודים בארצות־הברית הם מיעוט מצליח ,בניגוד
אני רוצה לפנות מהסטריאוטיפים לשירה מזרחית לשחורים.
ולאישה המזרחית .גילברט וגובאר אמרו שכדי
ליצור ,אישה צריכה להמית את עצמה .זו אמירה הם התקדמו בזכות הלובן והלמדנות שלהם ,והיום הם
מאוד קשה והיא הופכת להיות מורכבת פי כמה מתנכרים לקהילה השחורה שנשארה ענייה וזה מזעזע.
גם חבל לי שבישראל שיח השואה הוא שיח של אשכנזים,
כשמדברים על אישה מזרחית שחווה דיכוי כפול.
והשיח הפוסט־קולוניאלי הוא של המזרחים.
גילברט וגובאר מוגדרות היום כפמיניזם פריבילגי .זו
הייתה גם הביקורת עליהן .היום ארגיש קושי אם מישהי בספר של ליאת שטייר לבני ,״שהר הזיכרון יזכור
תאמר שקשה לה להיות אישה יוצרת ,כשאני רואה את במקומי״ ,היא מתייחסת ,בין השאר ,לאופן שבו
ההבדל העצום ברשימת רבי המכר .המציאות השתנתה מזרחים חווים ונדרשים לשואה .לדבריה יש
מאז החלו לכתוב עמליה כהנא־כרמון ודבורה בארון. התייחסות רבה מצד יוצרים מזרחים בתרבות
הרבה מאוד נשים יש היום ברשימת רבי המכר ,אבל כמה הפופולרית לשואה .היא טוענת שבקרב המזרחים
מהן מזרחיות? מבחינה תרבותית לאישה במעמד גבוה יש טראומה כפולה — טראומת השואה (בהיותם
ופריבילגי אין מניעה ליצור .אנחנו כבר לא שם .המוקד חלק מהעם היהודי) וטראומת ההדרה מהחברה
כיום הוא אחר .אני מחכה לשמוע את קולות הנשים
המזרחיות ,הנשים הערביות .גם כשיש סופרות מזרחיות הישראלית.
הן נשכחות. על מזרחים והשואה יש מחקרים רבים .המחקר של יוחאי
כשפתחתי את ההוצאה לאור שלי ,הספר הראשון אופנהיימר ״מהשואה לשואה המזרחית״ מתייחס לייצוגי
שהוצאתי היה ״סולם יעקב״ של ז׳קלין כהנוב .איך זה השואה בספרות המזרחית .אני ,כמזרחית ,לא הייתי
שספרה לא תורגם לעברית עד ?2015איפה נשמע כדבר כותבת כותרת שכזו .היו מאשימים אותי בזילות השואה.
הזה? למה היו צריכות לעבור שבעים שנה עד שזה יקרה? השואה הפכה להיות הון סימבולי בישראל .היא נהייתה
היא חיה בארץ .לא חשבו להקדיש את המשאבים לכך. ממש דת בישראל ,כפי שכתב משה צימרמן .נוצרו הרבה
המקרה של כהנוב הוא דוגמה קלאסית לפיחות בהערכה מאוד תגובות מורכבות לקונפליקט הזה בשירה ובתרבות
המזרחית .איך לפני הספר של יוסי סוכרי ״בנגאזי — ברגן
כלפי נשים מזרחיות. בלזן״ אף אחד לא ידע על שואת יהודי לוב? איך לא דיברו
על ה ָפ ָרה ּוד? איך הנושא של ה ְּפרעות והרדיפות בארצות
כשקראתי אותך ,התיאוריה של הרולד בלום נראתה ערב לא דובר כלל? איך ניצולי השואה המזרחים הודרו
לי מאוד פריבילגית .בלום מדבר על כך שכדי ליצור מכל המסגרות ולא הוכרו? אלה שוחט טוענת שכל הניסיון
היוצר צריך למרוד באופן אדיפלי ביוצרים שקדמו להשליך את הטרמינולוגיה המערבית על עדות המזרח
לו .אבל על מנת למרוד אתה צריך שיהיה לך בסיס מופרכת מן היסוד .הפרהוד ,למשל ,הוא לא פוגרום ,והוא
של יצירה קודמתַ .א ְּת לעומת זאת מתייחסת לקשר לא בר השוואה לאנטישמיות הממוסדת שהייתה באירופה.
בין אלמוג בהר ועמירה הס ,שרואה בו בן לא־ביולוגי צריך לבחון כל מקרה לגופו בפרדיגמה שונה לגמרי.
שני זרמי המחשבה המרתקים האלה לא נלמדים כלל
שהיא ילדה באמצעות המילים. בבתי ספר תיכון .נושא השואה והמזרחים נמצא מבחינה
אני לקחתי את זה למקום של הקהילה המזרחית .זה מחקרית בחיתוליו.
הולך אפילו אחורה לשורשים של היהדות ,שרואה את
עצמה כדת שהיא קהילה .לא כדת אוניברסלית .זו תפיסה דברייך נוגעים בחוויה האישית שלי .בנושא שואת
של קהילה שרואה את עצמה בסופו של דבר כמשפחה. היהודים הספרדים .כשאני מספרת שקרובי משפחה
תפיסה זו מאוד חזקה בישראל .העם היהודי רואה בעצמו שלי נספו באושוויץ ,אנשים בטוחים שאני אשכנזייה.
כמשפחה .הצדדים הטובים ברורים לכולנו .הצד הפחות לא מודעים לכך שגם יהודים ספרדים מהבלקן היו
טוב הוא היחס למי שאינו חלק מהמשפחה .העובדים בין הקורבנות .שירים וספרות שנכתבו ב ָלדינ ֹו על
הזרים ,הפלסטינים .אין להם מעמד מוכן בתרבות של גר
תושב ,של מהגר עבודה .מאחר שאין מושג עמוק בתוך השואה כמעט שלא נוכחים.
התרבות ,יש קשיים מאוד גדולים לעגן את המעמד שלהם.
נכון .עניין זה מאוד התקבע בישראל .יש חוסר מודעות.
הדיכוטומיה של לייחס דברים מסוימים לאשכנזים ודברים
4אוניברסיטת בר־אילן › הפקולטה למדעי היהדות › המחלקה למחשבת ישראל

