Page 7 - היולי 7 - ביטאון הסטודנטים של המחלקה למחשבת ישראל
P. 7
בתמורות ההיסטוריות בשיבת ציון כאשר השירה והפיוט המדיניות המוצהרת הממסדית הייתה האחדה תרבותית
הם חלק חשוב בה. מערבית ברובה .מתוך כך נדחקה תרבות המזרח לשוליים
עד כדי מחיקתה כמעט ודרישה מעולי ארצות האסלם
״הגיע הזמן לומר ׳אני׳ אחרת בשירה העברית״ כותבת ואיראן לוותר על תרבותם ובכלל זה שירתם .בסיטואציה
חביבה פדיה במאמרה ב״הארץ״ .״זה ׳אני׳ שמביע דעתו
ואין חלה עליו חובת הזדהות ביוגרפית ,אתנית או פוליטית. זו האהבה והכמיהה לציון נחנקה.
כמובן שיש להקשיב לשירת ה׳אני׳ .זו שירה וזוהי דרכה
של שירה .מתוך כך אין מקום לשפוט את השירה מעמדה ״ ְּפ ַתח ָּגר ֹון ְו ֹרן ָּת ֹרן ְל ׁש ֹו ִני
שיפוטית כוללנית ,אתנית או פוליטית .זוהי שירה מזוקקת ְּכמ ֹו י ֹו ָנה ְו ַת ֲחנ ּו ָנ ּה ְלק ֹו ִני
העולה מתוך גרונם החרוכה של כותביה המזוהה כשירה ְול ֹו ָנ ֶאה ְול ֹו ָי ֶאה ְל ַצ ְפ ֵצף
מזרחית״ (״הגיע הזמן לומר ׳אני׳ אחרת בשירה העברית״,
ְול ֹו ָנא ָוה ְּת ִה ַּלת ַ ּדר ְמר ֹו ִמי"
הארץ ,מוסף ספרים 1 ,במאי .)2006 (מתוך פיוט תפילה של ריבי סימן טוב מלמד,
״ ַה ּק ֹול ָהע ֹו ֶלה ִמ ְּגר ֹו ִני ְו ֵאי ֶנ ּנ ּו ַמ ְר ֶּפה משורר יהודי שחי במאה ה־ 18באירן).
ָל ֶכם ה ּוא ְס ִלי ָדה ַא ְך ִלי ה ּוא ר ֹו ֵפא
עם הזמן שירת היחיד ,המזרחית ,צפה ועלתה ממקום
ִּב ְכ ִיי ה ּוא ָּגד ֹול ּו ְמ ֵלא ֱאמ ּו ָנה של כאב ,בהירה ,אמיתית ,לא מגויסת .היא נכתבה מן
ְו ׁש ּוב ִּבי ע ֹו ָלה א ֹו ָת ּה ְצ ָע ָקה
ַה ְּמ ַפ ֶּל ֶסת ַ ּד ְר ָּכ ּה ְּכ ׁ ִשיר ֲע ֵק ָדה החוויה האישית היומיומית —
ְו ֵאי ֶנ ָּנה ע ֹו ֶצ ֶרת ְול ּו ְל ַד ָּקה ״ ְו ִד ְמע ֹות ַה ַּג ְע ּג ּו ַע
ְו ֵי ׁש ָּב ּה ׁ ִשי ָרה ְוס ֹוד ַה ִּפ ּי ּוט ָהי ּו ְּכמ ֹו ַק ֲעק ּו ַע
ְו ִהיא ֲא ִמ ִּתית ז ֹו ק ֹו ָל ּה ׁ ֶשל ַּת ְר ּב ּות״ ׁ ֶש ֵּס ֵרב ְל ִה ָּמ ֵחק
ְו ָכל ָּכ ֵמ ַּה ׁ ֶש ָּב ַר ְח ִּתי
(שירה אליאסי לוי). ה ּוא נ ֹו ָתר ׁ ָשם ׁש ֹו ֵתק
ְו ָה ָיה ִמ ְס ַּת ֵּתר ְּבת ֹו ְך ְצ ִליל הנאי ְו ָהע ּוד
״כאשר שירתם תהא נחלת הכלל אז ניתן יהיה לדון ְוז ֹו ֵחל ֶאל ֵעי ַני ּו ַמ ִּתיר ֶאת ִ ּד ְמע ֹו ַתי
בהם בשיפוטיות יתר .נכון שבשירה המזרחית יש דיבור ׁ ֶש ָהי ּו ז ֹו ְרמ ֹות ֶאל ֵמי ְּתה ֹומ ֹו ֶתי ָה
מעורר אך זו היא התעוררות של הפרט בתוך המרחב ּו ַמ ְר ָוה ֶאת ְנ ִבי ַעת ִז ְכר ֹונ ֹו ֶתי ָה
ההגמוני ממסדי שרבץ עד כה כמשקולת כבדה על הפרט
שבתוך הכלל״ (חביבה פדיה ,שם :״הגיע הזמן לומר ׳אני׳ ִז ְכר ֹונ ֹו ַתי״
(מתוך שירה של סהר הדס .פורסם ב״כיוון
אחרת בשירה העברית״).
בשירה זו הפרט זועק את זעקתו שמזה זמן כבר עולה מזרח״ מס׳ .)30-27
ונשמעת בראש חוצות בערבי הקראת שירה המוגדרת
כיצד ניתן במחי יד למחוק היסטוריה ,תרבות ,ריחות,
שירה ערס פואטית. קולות וגעגוע .גם אם רצה הדור השני ,לא היה יכול...
״ ֵי ׁש ַהה ֹו ְל ִכים ֵמ ִעי ָראק ְל ָא ֶמ ִרי ָקה לשכוח ולא לזכור.
ְו ֵי ׁש ִמ ִּי ְ ׂש ָר ֵאל ְל ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְל ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְל ִי ְ ׂש ָר ֵאל
ְולֹא מ ֹו ְצ ִאים ְּכל ּום ִּכי ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְּב ִי ְ ׂש ָר ֵאל ֶנ ֱע ֶד ֶרת...״ ״ ַּכ ֲא ׁ ֶשר ָה ָרצ ֹון ָה ָיה ִל ְז ּ ֹכר ַה ּ ֹכל...
(חביבה פדיה ,״איש הולך״ ,מתוך ״תיאוריה ָא ַח ְזנ ּו ִּב ְר ִסי ֵסי ַה ִ ּז ְכר ֹונ ֹות
ַעד ַק ְרנ ֹות ַה ִּמ ְז ֵּב ַח״
וביקורת״ ,כרך .)46-45
(בן הראש ״הכיוון מזרח״ מס׳ .)30-27
מכאן ואילך הגדרת המזרחי אינה לא כ״נטל״ ולא
כ״בעיה״ אלא אקטיביזם של אמירה ועמדה חדשה של לא עבר זמן עד שפרצה השירה המכונה ״שירה
מזרחית״ ושמה לפתחנו את החוויה החברתית־תרבותית
עימות עם ההגמוניה הישראלית. שלא הוכללה בנרטיב הישראלי ההגמוני .היא משחזרת,
השירה המזרחית היום כותבת על העוול החברתי, מנגישה ,מתמודדת ומציעה אלטרנטיבה אל מול השירה
מעמדי ,עדתי. ההגמונית.
הניסיון למחיקת הזיכרון המזרחי לא בא מתוך כוונת שירה זו צמחה כתגובת נגד לדחיקה לשוליים של
״שלילת הגולה״ הגורפת שהתנהלה ברוב התחומים .אלא תרבות יוצאי ארצות האסלם ואיראן ובני הדור השני אשר
מתוך הנחה כי יהודי המזרח משוללים תודעה היסטורית
ועל כן יש למזגם לתוך תרבות אירופאית־ישראלית .מחיקה הוגדרו כ״עד ֹות״ אל מול יוצאי אירופה כמייצגי הלאום.
לא עוד אקזוטיקה ולא פולקלור אלא חלק פעיל
כפולה זו ייחודית רק ביחס למזרחים בישראל.
אוניברסיטת בר־אילן › הפקולטה למדעי היהדות › המחלקה למחשבת ישראל 7
