Page 119 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 119
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
כבוד ,כ ִריבי ִין ,רק נמוכים יותר .אולם ָּב ֲע ַּדאש ,בעידוד הר'ּו ָּלה שלו לא
הצליח להתנהג כ ִריבי קטן אלא ,משום מה ,כילד .חמור מכך ,בקסם האישי
אשר עבר בירושה במשפחת ָּחיּון ,מתנת הא-ל לרועים את צאנו באמונה,
השתמש ָּב ֲע ַּדאש לרעה כדי לכרוך אחריו את פוחזי הכפר ולהובילם
ממעשה משובה אחד לשני .בעוד אבותיו שאפו בילדותם להערכת זקני
העדה ואישורם ,לא נחה נפשו של ָּב ֲע ַּדאש אלא באהדת ילדי הכפר
והערצתם' .מדוע אינך יכול להתנהג כמו בנו של ה ִרי ִבי?!' נהגו לשאול
דורות של אימהות ב ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא את בניהן ,עד אשר נולד ָּב ֲע ַּדאש.
כאשר היו זקני הכפר משמיעים צקצוקי לשון מסויגים לנוכח תעלול
נוסף של בנו הפוחז ,היה נבוך ִרי ִבי ִישּו ַּע ומצטדק' ,אין זאת אלא כי חלק
הנפש אשר ירש הנער ממשפחת אימו ,הסוחרים לבית ְׁגו ִוי ַּטע ,גדול
מהחלק אשר ירש ממשפחת ָּחיּון' .אמירה זו ,למותר לציין ,מעולם לא
אמרה ִרי ִבי ִישּו ַּע בנוכחות רעייתו ,גם בשל הסיבות המובנות לכל גבר נשוי
אולם בעיקר כיוון שבינו לבין עצמו ,הכיר ִרי ִבי ִישּו ַּע באחריותו להתנהגות
בנו .כמי שנולד לשושלת ִריבי ִין מפוארת ,טעה ִרי ִבי ִישּו ַּע לסמוך על ְׁזכּות
ָאב ֹּות העומדת לבנו ובשאננותו ,שלא לומר יהירותו ,הזניח הגנתו מפני
הר'ּו ָּלה אשר זווגה לו מלידתו .אף כי ָאש ַּבא ִנ ָּיה צעירה הייתה הר'ּו ָּלה של
ָּב ֲע ַּדאש ולא רבה הייתה תוחלת נזקה ,משבט ה ַּע ַּמ ִליה הייתהְׁ ,ר'ו ָּואל
שתלויה חיותם בפעילות האנשים שסביב מארחם .כדי למלא צרכיה ,דחפה
הר'ּו ָּלה את ָּב ֲע ַּדאש להקיף עצמו בילדים ולהפעיל אותם .ולו אכן נפש של
סוחר הייתה לו ל ָּב ֲע ַּדאש ,כפי שניסה לתרץ אביו את חרפתו ,ניחא .שכן
בינונית היא נפשו של הסוחר ובינוני נזקה ,כאבן קטנה המתדרדרת במדרון
וכל שיח דל יכול לעצרה .אולם נפשו של ָּב ֲע ַּדאש ,מהררי קודש נחצבה
וקשה פגיעתן של אבני גזית בנופלן במדרון.
רשלנותו המתנשאת של ִרי ִבי ִישּו ַּע בהצבת המחסומים הנדרשים לר'ּו ָּלה
של בנו הציבה בפני הילד נסיונות קשים .בכל עת שנדרש ָּב ֲע ַּדאש להסתגר
בד' אמות של תורה ותפילה ,טרדה הר'ּו ָּלה שלוותו ולא הייתה מניחה לו
עד שקם ויצא בין האנשים .קשה מאוד הייתה על ָּב ֲע ַּדאש הצעיר השקידה
109
