Page 120 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שלישי ‪ -‬רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫על לימודו בבית המדרש בעוד הילדים האחרים מבלים את שעות הפנאי‬
‫בין אוצרות ההר‪ ,‬חודרים באומץ למערות נטושות‪ ,‬יורדים עם המים‬
‫הזורמים מן המעיין אל הוואדיות ומכזבים סיפורי גבורה דמיוניים תחת‬
‫עצי התאנה והדקל בעודם אוכלים פירותיהם המתוקים‪ִ .‬רי ִבי ִישּו ַּע אשר‬
‫זכר עצמו‪ ,‬כילד‪ ,‬נשאר בבית המדרש ועוזר לאביו לגלגל את הגווילים‬
‫העתיקים‪ ,‬מנסה להרוויח עוד מעט זמן עם המילים שכה קסמו לו‪ ,‬התקשה‬
‫להבין כיצד יוצא חלציו פורץ ראשון החוצה בסיום השיעור ומותיר מאחור‬

‫את אביו ואת ספריו‪.‬‬
‫גם ב ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬כבכל בני ָּחיּון‪ ,‬בערה תשוקה עזה לגלות סודותיו של‬
‫עולם‪ .‬אולם בעוד אבותיו מספקים תשוקתם זו בהגיונה של תורה‪ ,‬מקשים‬
‫קושיות ומתרצים‪ ,‬מעלים סברות ומפריכים ואינם נצרכים לפסוע ולו טפח‬
‫מחוץ לד' אמות של תורה‪ ,‬התקשה ָּב ֲע ַּדאש להסתפק בלמידת החוקים‬
‫המופשטים מבלי להבין כיצד מתורגמים הם למעשים‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬היו‬
‫שעות לימודיהם המשותפות רצף מתמשך של התנגשויות מתסכלות‪ ,‬בין‬
‫האב המתמקד בחוקים ובכללים ובין הילד המבקש להבין כיצד מיושמים‬
‫הם בעולמו‪ ,‬מתחנן לדוגמאות מעשיות‪ .‬כיוון שהתעלם ִריבי ִישּו ַּע בתבונת‬
‫מחנך מבקשות מגוחכות שכאלו‪ ,‬נאלץ ָּב ֲע ַּדאש להמציא בעצמו תרחישים‬
‫דמיוניים מעולמו הילדותי ליישום הכללים שלמד‪ .‬אולם בכל פעם שניסה‬
‫להציג את תרחישיו המופרכים ל ִישּו ַּע‪ ,‬היה מאבד האחרון סבלנותו לנוכח‬

‫הניסיון הנואל להפוך רעיונות מופשטים למציאות גסה ופשטנית‪.‬‬

‫יום אחד ראה ִרי ִבי ִישּו ַּע חבורת זאטוטים המתגודדת בפאתי מטע הזיתים‬
‫של ָּעמ ֹּוס ָּח ַּג'אג' וניגש לבדוק מה מעשיהם‪ .‬כשהתקרב‪ ,‬ראה אותם עורמים‬
‫בחריצות אבנים מסביב ל ָּש ְׁהבּו ַּנה אל־ ָּמא ְׁס ִכי ַּנה‪ ,‬יתומה אשר בעת לידתה‬
‫מתה אימא והותירה את חבל הטבור כרוך לצוואר התינוקת‪ ,‬מונעת ממנה‬
‫גם אהבת אם וגם את החמצן הנחוץ לתאי מוחה‪ .‬התינוקת גדלה להיות‬
‫ילדה רזה אשר צלעה בסמטאות הכפר וחוט מלוכלך של ריר תלוי מפיה‬

‫‪110‬‬