Page 124 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 124

‫ספר שלישי ‪ -‬רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫חמור מכך‪ ,‬כאשר ֶע ְׁפר ֹּון ַּה ִח ִתי לא רוצה כסף ואומר‪ֹ' ,‬לא ֲא ֹּד ִני! ַּה ָּש ֶדה‬
‫ָּנ ַּת ִתי ָּלְך' מתעקש אברהם‪ָּ ' ,‬נ ַּת ִתי ֶכ ֶסף ַּה ָּש ֶדה‪ַּ ,‬קח ִמ ֶמִּני'‪ .‬ואז ֶע ְׁפר ֹּון‪ָּ ,‬פ ָּלאח‬
‫ִח ִתי ָא ְׁה ַּבל‪ ,‬מצליח לסובב את אביהם של הממולחים בסוחרים במשפט‬

                   ‫המחץ‪ַ' ,‬א ְׁר ַּבע מ ֹּאת ֶש ֶקל‪ֶ -‬כ ֶסף‪ ,‬בי ִני ּובי ְׁנָך ַּמה ִהיא'?!‬
‫כדי לתקן את העיוות ההיסטורי החליט ָּב ֲע ַּדאש כי במשחק שלו‪ ,‬יתנהלו‬
‫הדברים אחרת‪ .‬אברהם לא ייפול בפח שטמן לו ֶע ְׁפר ֹּון [ ְׁמ ֶרדך ָּע ְׁז ַּרא‪ ,‬אשר הפליא‬
‫במשחקו כ ִח ִתי] וייקנה את המערה במאתיים ֶש ֶקל‪ֶ -‬כ ֶסף בלבד‪ .‬אלא ש ְׁמ ֶרדך‪ ,‬נין‬
‫ונכד ל ֻטו ָּוא ִפין האגדיים מבית ָּע ְׁז ַּרא‪ ,‬סירב לשתף פעולה עם תסריטו של‬

                                                             ‫ָּב ֲע ַּדאש‪,‬‬
‫'אני לא יּוכל לחזור הביתה ולהסתכל לאבא שלי בעיניים‪ ,‬אם אני ַּיסכים‬
‫לקבל על המערת המכפלה הז ֹּאתי פחות ממה משקיבל עליה ֶע ְׁפר ֹּון' הבהיר‬
‫ְׁמ ֶרדך‪ .‬אפילו אתה מודה' התריס בפני ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬שה ֶע ְׁפר ֹּון הזה הוא כּולה‬

  ‫ָּפ ָּלאח ִח ִתי ָא ְׁה ַּבל‪ ,‬אז מה‪ ,‬אתה רוצה שאני ִיצא יותר ָא ְׁה ַּבל מ ֶע ְׁפר ֹּון?!'‪.‬‬
‫ניסיונותיו של ָּב ֲע ַּדאש לשכנע את ְׁמ ֶרדך לקבל את התסריט שלו‬
‫במניפולציות רגשיות‪ ,‬לא ממש הוגנות‪ ,‬כגון‪' ,‬אברהם הוא גם אבא שלך‪,‬‬
‫עוד לפני אבא שלך עכשיו‪ ,‬אתה מוכן לפגוע בכבודו?! אתה חושב‬
‫שהסבא שלך היה מוכן לפגוע בכבודו של אברהם אבינו בעבור כמה‬

                                              ‫שקלים?!' לא עלו יפה‪.‬‬
‫במצוקתו‪ ,‬הפעיל ָּב ֲע ַּדאש סמכותו כמנהיג והודיע ל ְׁמ ֶרדך‪' ,‬אתה לא יכול‬
‫ללכת נגד כולם במשחק! אם אתה לא רוצה לשחק כמו שכולם מסכימים‪,‬‬
‫אתה יכול ללכת הביתה ולהסתכל לאבא שלך בעיניים במקום לשחק עם‬

                                                             ‫כולנו!'‪.‬‬
‫'אני לא הולך נגד כולם' ענה לו בן הרוכלים העקשן‪' ,‬כולם חושבים‬
‫שאני לא צריך להסכים לרדת במחיר‪ ,‬אף אחד בכפר לא היה מסכים לזה!'‪.‬‬
‫לתדהמתו של ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬הנהנו בראשם הילדים סביב ל ְׁמ ֶרדך [ביושבם כ ִז ְׁקני ְׁבני‬

                                    ‫חת] לאות הסכמה עם המורד הבזוי‪.‬‬
‫בשלב זה החל ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬שלא היה רגיל לקריאת תיגר על הוראותיו‪,‬‬
‫לאבד את קור רוחו‪ .‬תפיסת ההגינות המסחרית של הילדים איימה על‬

                                     ‫‪114‬‬
   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129