Page 160 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 160
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
יכל להעיד כי במו עיניו ראה זאת ,ידעו כל יהודי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא כי אוכל ָּבאנינ ֹּו
ָּזאר ָּקא ִני מּ ַּפת עכו"ם 144ואולי אפילו בבשר פיגוליהם הטמא ,בשר גמלים
וחמורים ,טימא נפשו .את אמונתם זו חיזק מנהגו השערורייתי לקחת חלק
באירועים ושמחות של בני הְּׁטּווָאר ַּגה מהם נצפה חוזר כשהוא מתנודד ושר
שירי זימה וגופו מדיף ריח אלכוהול תאנים.
שמו ,אשר נתן לו אביו ,היה בנימין בן נחום ִלי ְׁח ָּיאני .יומיים אחרי
הכניסו את בנו בבריתו של אברהם אבינו ,נמחץ נחום ִלי ְׁח ָּיאני חופר הבורות
תחת סלע והותיר את בנו יתום וללא יד אב מכוונת .השם בנימין קיבל את
צורת החיבה ָּבאנינ ֹּו כבר בילדותו ,אולם לא חיבה היא אשר גרמה לבני
הכפר לכנותו ָּזאר ָּקא ִני ,ה ָּכחול ,במקום ִלי ְׁח ָּיאני .לכינויו זה זכה ָּבאנינ ֹּו בשל
נוהגו הנלוז ללבוש במסעותיו את הָּּטאגּולמּו ְׁסט הכחול של בני הּטּווָארג.
בתחילה היה מקפיד לפשוט אותו טרם כניסתו לכפר ולהחליפו ב ָּעא ַּבה
החּומה ,לבושם של ֻג ְׁב ִרין ְׁיהּו ָּד ִאין אולם עם הזמן נעשה ליבו גס ברגשות
הקהילה והיה נכנס אל הכפר כשהוא עטוי בגלימה הכחולה הידועה
לשמצה .רבים ורעים היו מעשיו של ָּבאנינ ֹּו ועל רובם היו אולי סולחים לו
בני הכפר ,אולם עטיית הגלימה הכחולה ונטישת הבגדים המבדילים את
זרע ישראל מעמי הארץ הפכה את ָּבאנינ ֹּו נידח ומוקצה באין לו ידיד ורע
מלבד ְׁש ָּפ ַּלי הערלים.
נשות הכפר המעשיות ידעו להפריד בין עוינותם [המוצדקת לחלוטין ,כמוסבר לעיל]
של בעליהן ל ָּבאנינ ֹּו ,ובין יכולותיו הבלעדיות בהשגת מצרכים מסוימים.
כאשר נזקקה אישה ִלמעט ּפּוְך או ָּכ ַּחל לקראת ליל טבילתה ,כדי להרבות
חינה בעיני בעלה ,היה זה ָּבאנינ ֹּו אשר סיפק את הדרוש במהירות ,ביעילות
ובמחיר הוגן לחלוטין .במקרים שבהם גם הּפּוְך וה ָּכ ַּחל לא הועילו [שכן יפה
כוחם להגברת החן ,אך לא לייצרו יש מאין] ,ידעו המיואשות בנשים כי אצל ָּבאנינ ֹּו
ָּזאר ָּקא ִני יש להשיג שקיק קטן המכיל אבקה אשר מראיה כאבן הסיד
ַ 144פת ַעכּו"ם (עובדי-כוכבים-ומזלות) הוא איסור הלכתי המהווה חלק מהלכות
הרחקה מגויים ,לפיו לחם שנאפה על ידי אדם שאינו יהודי אסור באכילה.
150
