Page 161 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫הכתושה וקמצוץ קטן ממנה‪ ,‬אם יּומס בכוס ה ָּש ֶאּה־ ָּע ְׁר ִבי‪ 145‬המוגשת לבעל‬
‫לאחר פת ערבית‪ ,‬יפיח חיים בגפן אשר הובישה למען תעשה ענף ותישא‬

‫פרי‪.‬‬
‫גם הגברים‪ ,‬למרות התנכרותם ל ָּבאנינ ֹּו‪ ,‬לא נמנעו לצבוט לעצמם בנדיבות‬
‫מקופסת טבק ההרחה המיוחד של ָּבאנינ ֹּו אשר נהג להציעו לכל דורש‬
‫בתפילות יום הכיפורים‪ ,‬היום היחיד בשנה בו העז‪ ,‬או בכלל רצה‪ ,‬להגיע‬
‫לבית הכנסת‪[ .‬ואותו צר עיין‪ ,‬קטגורן של ישראל ָּבנֻו ַּואס ה ַּח ַּכו ַּוא ִתי‪ ,‬מנצל הזדמנות זו ללמד קטגוריה על‬
‫גברי הכפר על אשר ִקירבּו את זה אשר ראוי להרחיקו ונהנו ממתנתו של עובר עבירה‪ .‬אולם אנו יודעים כי ] ליבם‪,‬‬
‫לב יהודי ַּרחּום וחנון‪ ,‬לא נתן להם להלבין פניו של ָּבאנינ ֹּו ביום הקדוש‪,‬‬
‫לוותר על הזדמנות לברך ב ֹּורא ִמיני ְׁב ָּש ִמים ולהתעלם מטובו של הבורא‬
‫אשר זימן להם טבק מעורר וממריץ המסייע בעדם לצלוח את הצום הקשה‪.‬‬
‫על אף הנימוקים החשובים לטובת השימוש בטבקו של ָּבאנינ ֹּו ביום‬
‫הקדוש‪ ,‬על הילדים והנערים נאסר ליהנות ממנו‪ ,‬שמא אמת יש בשמועות‬
‫כי לא עלי טבק בלבד היו באבקה החומה אלא גם מאותם עשבים אותם‬
‫מעשנים הדרווישים ה ָּסנּו ִסים בטקסי הריקוד הפרועים שלהם‪ ,‬טקסים בהם‬

‫היה ָּבאנינ ֹּו אורח קבוע‪.‬‬
‫האיסור‪ ,‬כדרך איסורים בפוגשם זכרים צעירים‪ ,‬הפך את הטבק לחלומם‬
‫של כל ילדי הכפר‪ .‬מי שניסה להגשים את החלום היה כמובן ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬אשר‬
‫כשהיה רק בן תשע שנים הצליח לשכנע את חבריו לאסוף את מעותיהם‬
‫המועטות‪ ,‬פרוטה לפרוטה‪ ,‬ונתן את הכסף ל ָּבאנינ ֹּו כדי שירכוש עבורם‬
‫מעט מאותו טבק‪ .‬לרוע מזלו‪ ,‬שכנה חטטנית הבחינה בהחלפת הטובין‬
‫המתבצעת בסתר מאחורי דיר העזים של ּט ֹּוש ַָּע ִטיה וסיפרה ל ִרי ִבי ִישּו ַּע‬
‫ָּחיּון‪ .‬האב החרים לאלתר את שקיק הטבק ושלח את ָּב ֲע ַּדאש לעבוד בחינם‬
‫במשך יומיים אצל ְׁמ ֶרדְך ְׁס'רּור ַּה ֻב ְׁר ְׁס ַּקאי בתפקיד ש ֹּולה העורות מבורות‬
‫העיבוד המלאים בצואת עופות‪ ,‬חומץ וסיד‪ ,‬שם הושרו על מנת שיתרככו‪.‬‬
‫צא ולמד כי בשּום שכל ענש ִרי ִבי ִישּו ַּע ועונשיו‪ ,‬כתשובת המשקל לעבירה‬

‫‪ 145‬תה ערבי‪ ,‬המבושל עד שצבעו הופך שחור והוא שואב ומייבש ליחה הרעה שבפה‬

‫‪151‬‬