Page 166 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 166
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פורסות הנשים את ה ְׁפטירה 148כמרבד מהביל ועליו חלקי הפנים הצלויים,
שאריות הכבשים והעזים שנשחטו לכבוד החג .בזמן שהיו ה ָּפ ָּלאחין דנים
במרץ במשימות הקציר הדוחקות וההכנות לעונה החמה העומדת בפתח
הקשיבו ה ֻטו ָּוא ִפין לשיחותיהם בקנאה ,חושבים כי רק יומיים נותרו בטרם
יצאו שוב לדרכים ,להיחרך בלהט השמש ביום ולקפוא בצינת המדבר
בלילה.
בבוקר שאחרי ִלי ְׁלת' ַאלַּ -ח'אס ּו ְׁל ְׁנו ָּואר ,ידע ָּב ֲע ַּדאש ,תתאחר השכמת
תושבי הכפר התשושים .הנשים ,מלישת הבצק ,הדבקתו לאפייה על דפנות
תנורי החמר ,התקנת התבשילים ,הגשתם לגברים וניקוי הכלים .הגברים
יהיו עייפים אף הם ,ממאמץ עיכול שפע המזון הכבד אשר אף למיטיבי
הלעיסה ורחבי הכרס היווה אתגר.
באשמורת השחר ,עת קרני חמה ראשונות מגששות דרכן במורד ההר
ואין העין מבחינה עדיין בין תכלת השמיים לירקרק החציר ,עת גברים
מהדקים אל גוום את שמיכות הצמר ונשים מצמידות לגופן את עולליהן
למתת חום אחרונה של לילה ,יצאו ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ממגורי משפחותיהם.
זר אשר יעז להלך בכפר בשעה זו של אור קלוש יתקשה להבחין בפתחי
ה ָּח ְׁפר ֹּות הנסתרים ועלול למצוא עצמו שבור מפרקת לאחר צניחה
פתאומית אל חצר ָּח ְׁפ ַּרה שנפערה במפתיע תחת רגליו .אולם הבחורים,
אשר בכפר נולדו ובו חיו כל ימיהם ,נעו במהירות ובביטחון בין השבילים
המתחילים להסתמן מתוך החשיכה אל עבר הנקודה בה קבעו להיפגש.
ואף שלא היה להם לחשוש מנגפי האדמה ,נזהרו מלהינגף באדם אשר
תמיד מועד הוא .בזכות זהירותו זו ,הצליח סּוסּו לחמוק מהיתקלות ב ִמימ ֹּון
ַּג'א ִלי אשר לחץ שבבני מעיו אילצו לצאת מחוץ ל ָּח ְׁפ ַּרה ולכרוע כשעיניו
עצומות ,מנסה נואשות לשמר את שנתו .גם ל ָּב ֲע ַּדאש הועילה הזהירות
לחמוק מעיניה של ָּבא ֶח ַּלה ,אשתו הצעירה של מּו ִשי בּו ְׁג' ָּנאח שתינוקה
148יריעות בצק הנאפות בהדבקה על דפנות ה ֶפ ְרן ,תנור חמר שצורתו כחבית עגולה
ובמרכזה גחלים.
156
