Page 184 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 184
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'נכון' שמח ָּב ֲע ַּדאש להסכים ואף חיזק את סברתו של סּוסּו' ,ואם הייתה
עוברת שיירה ,הייתה מותירה עקבות גללים טריים ואילו הדרך ריקה,
כאילו ֻטַא ְׁטָאה על ידי הרוח כל הלילה'.
סּוסּו הסכים אתו בחיוך מעודד ושניהם חזרו לשתוק ,מסתירים האחד מן
השני את החשש אשר קינן בליבם אודות מהימנות המידע בכלל ויכולת
הניווט בפרט של ָּבאנינ ֹּו .כדרך נערים ,התאמצו להסתיר את החרדה
הרוגשת בבטנם והציגו סבר פנים קשוח ,אפילו משועמם .אולם חזקה על
גלי חרדה שאינם מניחים לו לאדם לכלאם בבטנו לאורך זמן ותובעים ממנו
מוצאָּ .ב ֲע ַּדאש נענה לתביעה בנפיחות תדירות אותן שחרר במיומנות תוך
הרמת פלח ישבן אחד מעל האבן ,מאפשר בכך מעבר חרישי של האוויר.
סּוסּו ,אשר התקשה יותר להחזיק את רגשותיו בבטנו ,מצא עצמו מבקר
שוב ושוב מאחורי סלע סמוך תוך הוא מקלל את הדבלים המקולקלות
שסיפק להם ָּבאנינ ֹּו ,מקווה כי יאמין ָּב ֲע ַּדאש שזו הסיבה לפעילות המעיים
הנמרצת שלו.
כאשר טיפסה השמש לאמצע השמיים ושאריות ביטחונם ב ָּבאנינ ֹּו
התאדו בחום המדבר ,החלה לשאת לכיוונם הרוח קולות רפים אשר הלכו
והתחזקו עד שיכלו לזהותם .צלצול פעמון הגמל המוביל ,קריאות נהגי
הפרדים וגערות מובילי החמורים .בהתקרב הקולות התבהרו גם המראות.
תחילה כתמים חומים ,מטושטשי גבולות ,הנעים באיטיות מעבר למסך
האוויר החם שבאופק ואז נסתמנו מתאריהם ,גמל ומטענו ,חמור ומובילו
והלוחמים הכחולים המקיפים את השיירה מכל עברי ָּה.
בילדותם של ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ,הגעת שיירה אל ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא היוותה רגע של
אושר ,פרץ מים צוננים על צחיחות השגרה .אולם מעולם לא שמחו סּוסּו
ו ָּב ֲע ַּדאש למראה שיירה מתקרבת כבאותה שעת צהריים ב ָּבאב־ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא.
המתח התרוקן משרירי פניהם המכווצים והוחלף בחיוך רחב ,מאוזן לאוזן.
כאשר דהר לעברם כוח סיור של לוחמי ְּׁטּווָאר ַּגה כחולים במטרה לבחון
אם מדובר באיום לשיירה ,רצו לדלג אל הרוכבים בצעקות שמחה ,כילדי
כפר קטנים ,אולם מייד התעשתו והמתינו בזהירות במקומם ,כפי שלימדו
174
