Page 185 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 185
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
אותם ה ֻטו ָּוא ִפין המנוסים ,פורשים ידיהם לצדי גופם ,להראות כי אין חרב
בידם .כשהתקרבו הגמלים למרחק כמטחווי קשת מהם ,התנשף לפתע סּוסּו
בבהלה ואחז בידו הפרושה של ָּב ֲע ַּדאש,
'אני חושב שיש לנו בעיה קטנה' אמר בלחישה למרות שלא היה סיכוי
שהרוכבים ישמעו אותו מהמרחק בו היו' ,זו לא שיירה של בני ָּג' ָּפא ָּרה,
אלו ָּזא ְׁנ ִט ַּיה! ָּבאנינ ֹּו הזהיר אותנו להתרחק מהם ולהיצמד לשיירות
ולכפרים של ַּה ָּג' ָּפא ָּרה'
אתה לא יכול לדעת כי הם ָּזא ְׁנ ִט ַּיה' אמר ָּב ֲע ַּדאש ' ַּטוול ר ֹּו ַּחאכָּ ,מא ִת ְׁק ַּלקש
,173כשיתקרבו נברר מי הם'.
סּוסּו אשר שינן בחנותו של אביו את סימני זהותה השבטית של כל שיירה
המגיעה לכפר ,הצביע לעבר הגמלים' ,ראה את צבעי השמיכות על אוכפי
הגמלים ,אלו הצבעים של ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה .אבא שלי מזמין במיוחד שמיכות
בצבעים שונים עבור ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה ועבור ַּה ָּג' ָּפא ָּרה'
'אם אביך מוכר להם שמיכות ,כנראה שאינו חושש מהם' אמר ָּב ֲע ַּדאש
בבטחון' ,וסומך אני על שיקול דעתו של שם-ט ֹּוב ַּנ ֲע ָּמן יותר מאשר על זה
של ָּבאנינ ֹּו'.
במקום לשמוח על המחמאה לאביו ,היה סּוסּו מודאג מתגובתו האדישה
של ָּב ֲע ַּדאש' ,אבל מה נעשה?' תבע מ ָּב ֲע ַּדאש' ,בעוד שעות ספורות תשקע
השמש ואולי לא תגיע עוד שיירה היום .אנחנו לא יכולים להישאר כאן
לבד בלילה!'.
'נדמה לי שהתשובה נמצאת בשאלה שלך' ענה ָּב ֲע ַּדאש ,מאמץ מבלי
משים את סגנונו המתנשא של ִישּו ַּע אביו 'אין לנו ממש אפשרות אחרת'.
'אתה יודע מה? בסדר ,נגיד שהיום אין לנו ברירה' ,התעקש סּוסּו ,אבל
מה התוכנית שלנו להמשך? אנחנו הרי לא רוצים לעשות את המסע עם
ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה .אם אנחנו מצטרפים אליהם עכשיו ,אנחנו עלולים שלא לפגוש
שיירה אחרת ,השיירות מקפידות לשמור על רווחים קבועים בניהם'.
173הארך רוחך ,אל דאגה
175
