Page 179 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 179
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'מי זה אנחנו ,י ַּאָּ -באנינ ֹּו' הקשה ָּב ֲע ַּדאש 'זה קלף עם ציורים והוא נמצא
על הארץ יחד אתנו!'
'לא אנחנו ,אתם ואני!' התרגז ָּבאנינ ֹּו על קושי תפיסתם של תלמידיו
'אנחנו יענו פה ,ב ָּבאב־ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא'.
אולם לא מוגבלות תפיסת התלמידים לבדה יצרה את הבעיה ,גם המורה
עצמו לא ממש הבין את ההסבר שקיבל ממוביל השיירות שמכר לו את
המפה וגם מה שהבין ,הספיק לשכוח .וכיצד אפשר היה לדרוש ממנו
לזכור? הן מאז שמע את ההסבר גמאו רגליו מאות פרסאות בשבילי ההר,
תריסרי לוגים של ָּלא ְׁג ִבי ירדו בגרונו ועשרות מקטרות עשן ַּד ְׁרו ִוישים
שייטו במוחו .לכן ,סמך על בן ה ִרי ִבי המלומד ופרח הסוחרים הפיקח כי
יבינו בעצמם את שלא הבין הוא .אולם שכלם של הבחורים אומן להבין
אותיות ,המאפשרות להעביר אל הקלף את אשר יכול האדם להוציא מפיו.
הרעיון כי יכולים סימנים המשורטטים על קלף מרופט להעלות על הכתב
את דרכי המדבר ,כשם שמעלות האותיות מילים ,לא היה מוכר להם .שלא
כ ָּבאנינ ֹּו ,ידעו שניהם היטב קרוא וכתוב ,אולם בלשון הקודש בלבד ושמות
המקומות שעל מפת הקלף נכתבו באותיות ערביות .למזלו של ָּבאנינ ֹּו ,לא
ָּב ֲע ַּדאש ולא סּוסּו התכוונו להודות בפני האדם הפחות משכיל בכפר כי
אינם קולטים את שמבין הואָּ .באנינ ֹּו ,מצדו ,לא רצה לאבד את כל ההערכה
שרוחשים לו הבחורים ולחשוף כי לא באמת יודע הוא להסביר להם כיצד
ימצאו את דרכם .כך המשיך ָּבאנינ ֹּו בהסבריו המבולבלים ,משתמש בקול
רם ונפנוף ידיים נמרץ להסתרת בורותו ומנגד מקשיבים חניכיו ,בארשת
נבונה מהורהרת ,כאילו הבינו דבר ממה שלא באמת הסביר.
תוך כדי שהוא מגבב משפטים חסרי קשר ,נזכר ָּבאנינ ֹּו לפתע במשמעות
אחד הסימנים במפה,
'רואים את הציור של השמש העולה בראש הקלף? זאת השמש!' אמר
בגאווה.
'הבנו לבד שזו שמש י ַּאָּ -עא ִמי!' הרשה לעצמו סּוסּו להתרגז' ,אנחנו
מכירים ציור של שמש! אבל מה זה אומר?'
169
