Page 192 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 192
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לפתע הרים ַּל ְׁע ָּדן את ידו וסימן להם לשים לב .הם הביטו סביב ולא
הצליחו להבין מה הם אמורים לראות.
'הסתכלו על הגמלים' אמר הרוכב הזקן' ,הם הראשונים שמרגישים את
הריח של המים בתוך היובש של האבק'
כעת שמו לב כי הגמלים ,אשר עד אותה העת הילכו באדישות עייפה,
החישו ַּצ ֲע ָּדם ,נואקים ומטלטלים ראשיהם במוסרותיהם ,מנסים לכפות על
רוכביהם קצב מהיר יותר .רוכבי הגמלים השמיעו גיהוקים גרוניים ,לשון
גערה בשפת הגמלים ,ומשכו במוסרותיהם לבל ישעטו בפראות אל גב
המים .גמליהם של סּוסּו ו ָּב ֲע ַּדאש זיהו את חוסר הניסיון של רוכביהם
ופתחו בדהרה ,גוררים את החמור המבוהל הקשור מאחוריהם .למזלם,
הצליח אחד מהמלווים לאחוז בזמם־פה הגמל עליו רכב ָּב ֲע ַּדאש ועצר
אותו .כאשר ראה הגמל של סּוסּו את תבוסת חברו ,האט צעדיו במבוכה
וחזר גם הוא בראש מושפל למקומו בשיירה .לאחר כרבע שעה של רכיבה
מתוחה השתפלה הדרך והשיירה נכנסה אל וואדי צר המתחפר בין שני
מצוקים תלולים .הרווח בין המצוקים הלך והתרחב עד אשר לעיניהם
המשתאות של ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו נגלה נווה המדבר הראשון שראו מימיהם.
עמק קטנטן ובמרכזו מקווה מים צלולים ,מוצלים בכפות עצי דקל הרוכנים
מעליהם.
שריקה חדה של ראש השיירה הכריזה על המקום כחניון הלילה.
הנוסעים ירדו מהגמלים ומיהרו ללגום מהמים הצוננים .המנוסים
שבנוסעים ,שאבו המים בכלי עץ ולגמו במתינות ואילו קצרי הרוח,
כ ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ,חפנו מן המים בכף ידם ושאבו ממנה בשפתיים שוקקות.
משהרוו בני האדם את צימאונם דאגו לבעלי החיים .תחילה הושקו
החמורים והפרדים אשר שתייתם מהירה .אחר נקשרו הגמלים לתעלה
ארוכה היוצאת ממקווה המים ,לבלות את השעות הבאות בטעינתם מאגרי
ַּד ְׁבש ֹּותי ֶהם .לאחר שהשיבו נפש בהמותיהם רחצו האנשים פניהם ורגליהם
ונפנו להכנות לקראת הלילה המתקרב .כל קבוצת נוסעים חילקה בין
182
