Page 194 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 194
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
מהָּּטא ַּמ ִזיגית 187המדברית של האיש שהייתה שונה מאוד מהניב ההררי
שהכיר ובו שוחחו עם ַּל ְׁע ָּדן הזקן .לאחר המתנה קצרה ,חזר שוב האיש על
דבריו ,ידו על ליבו וראשו מורכן בכבוד.
ָּב ֲע ַּדאש ניסה להחוות בתנועות ידיים והעוויות פנים את הסימנים הכלל-
אנושיים האומרים 'מילה לא הבנתי ממה שאמרת!' אולם האיש הביט בו
במבט נעלב וכועסָּ .ב ֲע ַּדאש חשש כי יתפתח האירוע לתקרית בין-תרבותית
מסוכנת אולם אז נזכר כי סּוסּו ששירת אנשי השיירות בחנותו של אביו
הבין ,או לפחות התפאר כי הוא מבין ,ניבי הָּּטא ַּמ ִזיגית מדברית .הוא סימן
לאיש בידו להמתין רגע ואז קרא בקול תוך נפנופי ידיים 'י ַּא-סּוסּוָּ ,ת'א ְׁע ַּלה
ֲה ָּנא ָּיהִ ,פי ַּסַאע.'!188
למזלו היה סּוסּו באותו רגע בין שיחת מכירה אחת לשנייה והבחין
באותות המצוקה של חברו' .מה קרה?' שאל בדאגה כשהגיע בריצה.
'תראה ,אין לי מושג מה הוא אומר' אמר ָּב ֲע ַּדאש לסּוסּו 'אבל נראה לי
שהוא כועס על משהו ,נסה אתה להבין מה הוא רוצה'.
סּוסּו פנה אל האיש בחיוך המכירה המקסים ביותר שלו וגמגם כמה מילים
שהיו ,למיטב זכרונוְׁ ,בָּּטא ַּמ ִזיגית מדברית.
האיש חייך בהקלה ופצח בנאום ארוך ,שאת רובו לא הבין סּוסּו כלל אבל
כדרכו ,לא נתן לזוטות מעין אלו להטרידו .הוא חייך אל האיש והשיב
במשפט ארוך אשר חלק ממילותיו ,היה מוכן ָּב ֲע ַּדאש להישבע ,היו בכלל
בלשון יהודית .כמו סּוסּו ,גם הלוחם הכחול בחר לא לעשות עניין ממספר
מילים לא מובנות והתרחק בצעדים כבדים למקום בו חנו הלוחמים.
'מה הוא אמר?' שאל ָּב ֲע ַּדאש.
'תשמע ,אני לא לגמרי בטוח' אמר סּוסּו' ,אבל נראה לי שהרגע הסכמתי
להזמנתו של ראש השיירה לסעוד עמו את ארוחת הערב'.
187לשון ה ְטּוו ָּאר ַגה
188בא הנה ,מהר
184
