Page 197 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 197
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
לחלוטין מהבעת פניו האומללה של ָּב ֲע ַּדאש היושב לשמאלו בסמוך לראש
השיירה וישבנו קפוץ כאילו לא כרית רכה מונחת תחתיו אלא נחיל
עקרבים .סבלו של ָּב ֲע ַּדאש האומלל התעצם בשל הריחות המפתים אשר
עלו מקדרות נחושת רחבות כרס המבעבעות עד גדותיהן תבשיל שעורים
ובשר עיזים מיובש ,ריחות אשר לחלחו את פיו והסעירו מיצי קיבתו מבלי
שיוכל לשלוט בכך .העבדים הסודנים אשר צעדו במהלך היום במאסף
השיירה כסרח עודף נשלחו להסיר את הקדירות המהבילות מן האש .מספר
עבדים מזגו את הנזיד העשיר לכלי חרס ,ערכו אותם על מגשי נחושת
ומסרו אותם לחבריהם שהגישו אותם אל היושבים סביב למדורה.
ָּב ֲע ַּדאש אשר ניסה לחלק את הקשב שלו בין סּוסּו שהתעקש לשלבו
בשיחתו עם סוחר הבשמים ובין השיחה הדמיונית במוחו בה תרגל משפטי
סירוב ,מנומסים ככל האפשר ,נרתע לפתע כאשר ברווח שבינו לבין ראש
השיירה הגיח עבד סודני מחזיק מגש .רתיעתו של ָּב ֲע ַּדאש כמעט והפילה
את המגש אולם העבד המיומן הצליח לייצבו תוך שהוא נסוג אחור
בחינניותִ .אי ְׁבןֹּ -ח ְׁג ָּלה שהבחין באירוע ,הניח יד על כתפו של ָּב ֲע ַּדאש
ואמר,
'הסר דאגה מליבך אחי הצעיר .יודע אני כי אינכם אוכלים אלא מזון
ָּח ָּלאל ,191כמוכם כנשותינו ,אמהות ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה .לכן הוריתי כי יכינו לכם מגש
צנוע של תמרים ,דבלים ומעט קלי שרוי בשמן זית .מאכלים אלו לא נגעו
בבשר וגם אימותינו היו אוכלות מהם אם היו כאן עמנו'.
ָּב ֲע ַּדאש חייך בהקלה עצומהַּ ' ,כ ַּת׳ר ח׳י ַּרכָּ ,יא ָּר ִאיס ַאלָּ -קא ִפי ַּלא ,192אכן
יודע אתה נפש אורחיך ואורחותיהם .אולם' ,לא התאפק מלתהות' ,אם לא
יאכלו אימהותיכם אלא ָּח ָּלאל ,הכיצד יאכלו בניהן מאשר-איננוָּ -ח ָּלאל
[העדיף ָּב ֲע ַּדאש להאריך בלשונו ולא לעלוב במזונם בכנותו 'טריפה' או 'שיקוץ']?'.
'בהיותנו במקום מושבנו ,במחיצת אמהות ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה ,לא נאכל אלא
ָּח ָּלאל' ענה ִאי ְׁבןֹּ -ח ְׁג ָּלה' ,אולם בני ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה פטורים מרוב ְׁדי ָּי ַּנאת א-
191כשר
192תבורך ,ראש השיירה
187
