Page 202 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 202
ספר שלישי -רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
ולבצור ולגדוש אסמיהם בר .אמנם פירות עמלם ,כגופם ,רכוש אדונם
יהיו אולם זכו השבויים באדון י ְׁש ַּמ ָּעאלי אציל אשר נדיבותו ,מצוות דתו
היא ועל כן יניח להם בחסדו מקצת יבוליהם למען יוכלו להחיות נפשם
ונפש טפם.
שלוש יממות שוטטו השבויים נואשים בשממת ההר סחוף הרוחות עד
אשר נקרא להם עמק קטן ובו מעיין מים חיים .נחבאים אל הסלעים,
כמסתתרים מצינת ההר ,מצאו עצי תמר ותאנה אשר על ענפיהם נותרו
עדיין שאריות יבשות מיבול הקיץ .כצפיחית בדבש היה טעם הפירות
המתּולעים לאומללים אשר עורם ְׁכ ַּתּנּור נכמר מפני זלעפות הרעב .לאחר
שהרוו השבויים צימאונם ממי המעיין והקלו מקצת רעבונם ,התיישבו
לנוח ולהביט סביבותיהם .לפתע הבחינו מספר ילדים בפתחים במדרונות
ההרים הגולשים אל העמק ומיהרו לבחון אותם בסקרנותם אשר כל תלאות
המסע לא יכלו לה .כאשר הגיעו לפתחים גילו כי הם מובילים אל מערכת
מערות סבוכות המפולשות זו לזו .בגילה וצהלה שבו הילדים אל
המבוגרים השרועים בצד המעיין וסיפרו להם על תגליתם.
'אין זאת כי אם אצבע אלוקים היא אשר הוראתנו את המקום הזה' הכריז
בהתרגשות י ֹּוסיי ֶבן־רּו ִבין ,סוחר לשעבר אשר שליטתו בשפת ה ִי ְׁש ְׁמעא ִלים
הפכה אותו לדובר השבויים מול קציני ַאלְׁ -שּ ַּפ ְׁנ ַּג'אר ולכן טעה לראות
עצמו כמנהיגם.
'ברחמיו הרבים הכין לנו האל הגדול ,דיין האלמנות ואבי היתומים,
ִנקרות צורים רחבות ידיים בעמק מבורך זה .בעוד שבועות מעטים יניס
האביב את קרת ההר הזועפת ויפשיר את רגבי עפר העמק .אז נבוא על
אדמתו ,נפלח תלמים ונטמון בם הזרעים אשר הותירו לנו שובינו .בבא
הקיץ ,עת ישיב לנו העמק המבורך כגמולנו ,נקצור את תבואתנו ונאסוף
את פרי אדמתנו'.
192
