Page 204 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שלישי ‪ -‬רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫הטומאה? נעבוד בפרך את אדמתנו למען יואילו להותיר לנו מעט מיבולנו‬
‫ברוב חסדם?'‬

‫י ֹּוסיי‪ ,‬שפיקח היה‪ ,‬לא השחית כוחותיו בשכנוע הנשים הזועמות‬
‫והתמקד בגיוס תמיכת הגברים בהצעתו‪ .‬ואכן‪ ,‬לא נדרש מאמץ רב כדי‬
‫לשכנעם ביתרונות הצעתו‪ ,‬בעיקר החלק המעביר לאחריות הגברים‬
‫ושימושם את הנשים הפנויות שבשיירה‪ .‬אולם הערכת יתר העריך ֶבן־רּו ִבין‬
‫את כוחם של הגברים בשיירת הגולים‪ .‬הגברים בשיירה היו אלו אשר חמקו‬
‫מחרב האויב ונותרו בחיים‪ ,‬היראים ורכי הלב אשר נמנעו מן הקרב‬
‫והעדיפו לשמש חוטבי עצים ושואבי מים עבור הלוחמים בקו הראשון‪ .‬גם‬
‫המעטים אשר לחמו באומץ‪ ,‬לא היו כעת אלא צל חיוור של עצמם‪ .‬גרונות‬
‫אחיהם המשוספים בחרבות הרומאים וגופותיהם הצלובות בצידי הדרכים‬
‫הכניעו את רוחם‪ .‬לתומכיו של י ֹּוסיי ֶבן־רּו ִבין לא נותר כוח להיאבק עבורו‪,‬‬
‫כל שרצו היה להתכרבל בחיקן החשוך של המערות המגוננות ולהתעלם‬

‫ממוראות העולם‪.‬‬
‫כאשר הבין י ֹּוסיי ֶבן־רּו ִבין את טעותו בשימו יהבו על הגברים השבורים‪,‬‬
‫ביצע טעות חמורה יותר‪ ,‬הוא ניסה לדבר סרה באישה הצעירה שעמדה‬
‫בראש המתקוממות כדי להבאיש את ריחה בעיני חברותיה‪ .‬אולם לא ידע‬
‫כי הדבר האחרון שירצה אדם לעשות הנו לזלזל ב ִת ְׁמ ָּנע בת ח ֹּו ְׁני ֹּו הכהן‪,‬‬
‫אמנו הגדולה' אמר ִאי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה ונגע באצבעותיו בליבו‪ ,‬דרך כבוד‪ ,‬וכל‬

‫לוחמי ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה שישבו סביב מלמלו ביראת כבוד‪,‬‬
‫'אל־ ָּכ ִהי ַּנא!'‪.‬‬

‫'בתו של ח ֹּו ְׁני ֹּו ֶבן־ ֻע ִזי הייתה ִת ְׁמ ָּנע‪ ,‬מראשי משמרת הכהנים ְׁי ַּד ְׁע ָּיה אשר‬
‫ישבה בציפורי‪ .‬עם פרוץ המרד‪ ,‬תמכו ח ֹּו ְׁני ֹּו ובניו בלוחמי החירות‬
‫הגליליים בניגוד להוראתו המפורשת של מתתיהו בן תא ֹּופיל ֹּוס‪ ,‬הכהן‬
‫הגדול שבירושלים‪ .‬הגדיל לעשות אחיה של ִת ְׁמ ָּנע‪ ,‬אּו ִר ָּיה בן ח ֹּו ְׁני ֹּו‪ ,‬אשר‬
‫אחז בחרב והצטרף ללחימה ממש‪ .‬מששמע הכהן הגדול כי טימא אּו ִר ָּיה‬

‫‪194‬‬