Page 207 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 207
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
בשנות המלחמה האיומות' ענתה ִת ְׁמ ָּנע' ,ראיתן כולכן גברים המאבדים
עשתונותיהם ומצווחים ככרוכיה לנוכח האימה ולעומתם ,נשים קרות רוח
השופכות שמן רותח על ראש חיילי האוייב המעפילים אל חומת העיר .אני
עצמי זכיתי לדרוך קשת ולהטיל חנית בקרבות האחרונים ,כאשר לא נותרו
די גברים .אנו נלמד כיצד להגן על עצמינו כבנות חורין בארץ נכריה'.
'ו ַאלְׁ -שּ ַּפ ְׁנ ַּג'אר וחייליו ,מה יהא עליהם?' המשיכו הנשים להקשות' ,הן
לא תרחק השעה ותשיג אותם השמועה אודות סירובנו לעבוד את האדמה
כמצוותם ,האם לא ירדפו אז אחרינו ויכו בנו נפש?'
'על כן' השיבה ִת ְׁמ ָּנע' ,לא נישאר על ההר הזה ונשים פעמינו אל ארץ
ֱפ ָּזאן השוכנת למרגלות ההר'
'ומה לנו אם על ההר ישיגונו רודפינו או למרגלותיו ,י ַּאָּ -כ ִהי ַּנא?' הקשו
הנשים.
'אספר לכם את ששמעתי מעוברי דרכים תושבי ההר אודות ארץ ֱפ ָּזאן'
אמרה ִת ְׁמ ָּנע' ,קשה עד מאוד הארץ ההיא .נחושים סלעיה ,מועט עפרה
וביצות המלח מכסות רוב שטחה .מימי הביצות הדלוחים מטעים את ההלך
הצמא לדמות כי מים חיים לפניו ורק משהרווה האומלל צמאונו ,יבין כי
כוס תרעלה שתה ועובר בייסורים קשים מן העולם .מחמת מימיה המאררים
נמנעים ההולכים ב ַּס ְׁח ָּרּא ,בין סוחרים ובין גדודי חיילים ,לעבור בארץ
ֱפ ָּזאן .אולם ,מזקני ההר שמעתי' המשיכה ִת ְׁמ ָּנע' ,כי בין ביצות המלח של
ֱפ ָּזאן שוכן נווה מדבר נסתר ושמו אל־ו ָּוא ְׁסטה .שם עינות מים זכים פורצים
מן ההר אל בריכת סלע ,עצי תמר ותאנה צומחים סביבה וחיות השדה
נאספות להרוות בה צמאונן .שם נוכל להסתתר מרודפינו ולהחיות את
נפשותינו בתמרים ובתאנים ,בעוף השמיים ובחיית השדה.
'כמדומני ,בשטחם של פראי שבט ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה שוכן אל־ו ָּוא ְׁסטה ,האם ימתינו
גם הם בסבלנות עד אשר נלמד לדרוך קשת ולהטיל חנית?!' הקשתה אחת
הנשים'[ .עליכם לזכור כי כל שידעו עלינו אימותינו אז ,היה השם הרע
שהפיצו עלינו אויבנו' ,ראה ִאי ְׁבןָּ -ח ְׁג ָּלה חובה לעצמו להסביר את האופן
בו תיארו אימהות-אימהותיו את שבטו].
197
