Page 206 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שלישי ‪ -‬רא ִשי ְׁתָך ִמ ְׁצ ָּער‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בכישרון שלוטש כתער במאות עסקאות‪-‬רמייה צייר ֶבן־רּו ִבין לגברים‬
‫תמונה שובת לב‪ .‬ביטחון‪ ,‬שפע ושגשוג חסר דאגה יהיו מנת חלקם אם רק‬
‫יצייתו בהכנעה למצוות ה ִי ְׁש ְׁמעא ִלים‪ .‬מאידך‪ ,‬אם בעקבות הנערה‬
‫המתלהמת יבחרו ללכת‪ ,‬אחר האומללה שצערה העבירה על דעתה‪ ,‬ישובו‬

‫אימי המלחמה ומ ֹּו ְׁרא ֹּו ֶתי ָּה אשר זכרם מבעת עדיין סיוטי לילם‪.‬‬
‫חלקלקות לשונו של י ֹּוסיי נשאה פרי‪ .‬הגברים החלשים‪ ,‬אשר זה מכבר‬
‫איבדו תקווה להשיב את כבודם‪ ,‬השתכנעו כי מוטב להם לכוף ראשם‬
‫ולהיאחז בחיים‪ .‬כיוון שלא יכלו תכניותיהן הנועזות של הנשים לדור‬
‫במחיצה אחת עם מתווה הכניעה של הגברים‪ ,‬התפצלו שבויי ַאל‪ְׁ -‬שּ ַּפ ְׁנ ַּג'אר‬

‫לשני מחנות‪.‬‬
‫י ֹּוסיי ֶבן־רּו ִבין ועמו הגברים‪ ,‬משפחותיהם וקומץ אלמנות המטופלות‬
‫בילדים רכים‪ ,‬קבעו משכנם על מדרון ההר‪ .‬את המערות החתורות בסלע‬
‫הגיר הרך חפרו הרחיבו בתבנית מערכות המסתור של בית‪-‬גּו ְׁב ַּר ָּיא המוכרת‬
‫היטב ל ֶבן־רּו ִבין‪ .‬את פרנסתם מצאו בעיבוד אדמת העמק הפורייה‬
‫ובמלאכות צורפות ורצענות שהביאו עימם‪ .‬עם השנים‪ ,‬גילו שיירות‬
‫הְּׁטּווָאר ַּגה הנעות בין המדבר לחוף את הכפר היהודי ואת תושביו החרוצים‬
‫וקבעוהו כתחנה חשובה במסלולן‪ .‬תושבי הכפר סיפקו מזון וציוד לשיירות‬
‫והרחיבו מסחרם על פני ההר ואל תוך הארץ‪ .‬כיוון שממנו יצאו ראשוני‬
‫ה ַּת ָּג ִרים אשר על ההר‪ ,‬נקרא עד היום הכפר‪ ,‬כפר הולדתכם' אמר ראש‬

‫השיירה והצביע על ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו‪' ,‬בשם ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא'‪.‬‬

‫אף כי איש מהגברים לא הצטרף אליהן‪ ,‬יצאו הנשים לדרכן ללא היסוס‪.‬‬
‫אולם כאשר התרחקו מהעמק ושוב לא היה להן י ֹּוסיי ֶבן־רּו ִבין להתנצח‬

‫עימו‪ ,‬העלו חלק מהנשים חששות לגבי המשך דרכן‪.‬‬
‫'כיצד נגן על עצמנו בארץ נכריה‪ ,‬חבורת נשים באין גבר לצידן?' שאלו‬

‫את ִת ְׁמ ָּנע‪.‬‬

‫‪196‬‬