Page 224 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬ ‫ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בהבינו כי לא הועילו הסברו המלומד וההומור בו תיבל דבריו להפחית‬
‫חרדת שומעי לקחו‪ ,‬הניח ַּל ְׁע ָּדן לרקע העיוני והתמקד בפתרונות מעשיים‪.‬‬
‫בתנועות ידיים הדגים להם כיצד לעטוף נכון את פניהם בגלימות‬
‫הָּּטאגּולמּו ְׁסט אשר‪ ,‬למזלם‪ ,‬מכר להם במחיר מציאה בתחילת מסעם‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫משנשמעו להנחיות והתעטפו נכונה‪ ,‬פחתה משמעותית כמות החול‬

‫שחדרה לגרונם‪.‬‬
‫האוויר הלך והתעבה‪ ,‬מציב בדרכם חומות חול סמיכות ורק האחזותם‬
‫בגמלים הכבדים מנעה מהרוח העזה לשאתם עימה‪ .‬רגע לפני שקרסו‬
‫שריריהם מן המאמץ וריאותיהם ממיעוט החמצן‪ ,‬השמיעו המלווים‬
‫שריקות חדות וסימנו לנוסעים לרכב בעקבותיהם אל תוך חומת חול‬
‫עצומה שהתנשאה מימינם‪ .‬לאחר כמה רגעים מצאו עצמם מאחורי סוללת‬
‫חול גבוהה אשר נערמה סביב קבוצת עצי אשל ויצרה מחסה טבעי מן‬
‫הרוחות‪ .‬בהוראת ִאי ְׁבן‪ָּ -‬ח ְׁג ָּלה‪ ,‬ירדו הנוסעים מעל בהמותיהם ונשכבו‬
‫מאחורי הסוללה‪ ,‬פורשים גלימותיהם מעליהם כמסננות צמר המונעות‬

‫חדירת החול‪.‬‬
‫הגמלים אשר נקשרו בחבלים ארוכים אל עצי השיטה התגלגלו בחול‬
‫מצד לצד‪ ,‬פושטים רגליהם הארוכות לצדדים ונואקים באושר כאילו‬
‫להשתעשע עימם באה ה ָּסא ְׁהמּום‪ .‬אולם החמורים והפרדות‪ ,‬בהמות אשר‬
‫להרים ולמישורים נועדו‪ ,‬היו מבועתים מאימת הסערה‪ ,‬נערו בזעקות שבר‬

‫ובעטו לכל עבר בנסיון להתיר מוסרותיהם ולהימלט מחשרות החול‪.‬‬
‫כל בר דעת יכול היה להבין כי מסר הייתה סופת ה ָּסא ְׁהמּום השלּוח‬
‫ל ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ממעל‪ .‬אולם איוולת נעוריהם החרישה אוזניהם משמוע‬
‫ועיניהם מראות באזהרת ֹּשמר הְּׁפ ָּת ִאים כי לא ילכו בשרירות ליבם‪ .‬מתחת‬
‫לָּּטאגּולמּו ְׁסט הכפול שחלקו כמסתור ניסו הבחורים‪ ,‬דרך ֻג ְׁב ִרין ְׁיהּו ָּד ִאין‪,‬‬

‫להתמודד עם פחדם בבדיחּות‪.‬‬

‫‪214‬‬