Page 226 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫כאשר שככה לבסוף ה ָּסא ְׁהמּום היו ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו הראשונים להישלף‬
‫מגל החול בזכות פרצי צחוק מטרידים ששמעו הלוחמים המחלצים‬

‫מערימת חול קטנה בקצה הסוללה‪.‬‬
‫העיכוב הבלתי צפוי אילץ את השיירה לחנות לילה נוסף בדרך‪ .‬כיוון‬
‫שלא תוכנן מראש מקום חניה לאותו הלילה‪ ,‬נאלצו הנוסעים למצוא מחסה‬
‫מאולתר בין מצוקיו של וואדי קטן‪ .‬קירות הסלע הנמוכים התקשו לעצור‬
‫את הרוח העזה שהמשיכה לנשוב כל הלילה‪ .‬בתחרות שבין עורם המגרד‬
‫מהחול‪ ,‬שפתותיהם הסדוקות מצמא ושריריהם הרועדים מקור‪ ,‬ניצחה‬

‫העייפות והפילה עליהם שנת חסד עמוקה‪.‬‬

‫קשה הייתה ההשכמה על נוסעי השיירה בבוקר יום המחרת‪ .‬עצמותיהם‬
‫כאבו מדקירות אבני הצור עליהן ישנו בחפזונם‪ ,‬שריריהם דאבו מריסון‬
‫הבהמות המבוהלות ועורם סמר מצינת בוקרו של המדבר‪ .‬ערימות החול‬
‫והאבק שהצטברו על הציוד הקשו על איתור החפצים וזיהויים‪ .‬למרות‬
‫סיוע הלוחמים המלווים אשר עברו בין קבוצות הנוסעים‪ ,‬נתנו כתף‬
‫למתקשים ודרבנו בתקיפות את העצלים‪ ,‬כמעט שלוש שעות נדרשו ל ִאי ְׁבן‪-‬‬
‫ֹּח ְׁג ָּלה להוציא את האורחה לדרכה‪ .‬תשושים ושקטים‪ ,‬ללא העליצות‬
‫האופיינית ליום המסע האחרון‪ ,‬החלו הנוסעים ברכיבה לבית‪ָּ -‬חא ִתיק ָּבה‪.‬‬
‫לקראת מחצית היום ראו הנוסעים את רוכבי החלוץ ניצבים על מדף סלע‬
‫הצופה אל תהום עמוקה וממתינים לראש השיירה‪ָּ .‬ב ֲע ַּדאש וסּוסּו הביטו‬
‫בדאגה בהתייעצות‪ ,‬חוששים שמא הסיטה הסערה את נווטי השיירה‬
‫מדרכם‪ .‬אולם אז סימן ִאי ְׁבן‪ֹּ -‬ח ְׁג ָּלה בידו והשיירה התקדמה אל מדף הסלע‪.‬‬
‫כשהתקרבו אל שפת המצוק‪ ,‬התברר לבחורים כי צופה הוא אל עמק רחב‬
‫ידיים שאת קצהו לא יכלו לראות‪ .‬מרהיב עין היה מראה העמק בלב‬
‫השממה הטרשית‪ ,‬אגם גדול שכן בקצהו‪ ,‬סביבו עצי דקל ותאנה ורשת‬

‫התעלות היוצאת ממנו משקה חלקות שדה על פני העמק כולו‪.‬‬

‫‪216‬‬