Page 228 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 228
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
סּוסּו הבין אמנם את הגיחוך בטיעונו ברגע שיצא משפתיו ,אולם כעת
לא יכול היה לסגת מאיוולתו מבלי להחמיר את הפגיעה בכבודו.
'אתה שוכח שאנחנו גדלנו בהרים י ַּאָּ -עא ִמי' ענה בהתרברבות 'אצלנו
צריך לעלות ולרדת בשבילים תלולים רק כדי לאכול ארוחת בוקר! אבל
מה נעשה לחמור שלא רגיל?'
' ַּע ַּלא ַּרא ִסיָ ,א ַּנא ַּמ ְׁסאּול ,'221ענה ַּל ְׁע ָּדן' ,אני מוריד למטה את החמור
ה ֶח'ו ַּואף 222ואתם תרדו על הגמל שלי ,מה שמכיר הדרך ולא מפחד
מכלום'.
ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו העיפו מבט בגמלו של ַּל ְׁע ָּדן המתנשא לגובה חמש אמות
והבינו כי עליהם לבצע נסיגה ,משפילה ככל שתהייה ,ולהסתדר בכוחות
עצמם .כיוון שסּוסּו הביך עצמו די ,לקח ָּב ֲע ַּדאש על עצמו את המשימה,
'תודה י ַּאָּ -עא ִמי ,אבל לא מקובל אצלנו שבחורים צעירים ירכבו על גמל
של איש זקן ומכובד .עזות מצח היא .מלבד זאת ,החמור המסכן ליווה
אותנו בנאמנות כל המסע וליבי אינו מניח לי לשולחו במורד עם אדם
שאינו מכיר וכך עלול הוא לפחד אף יותר'.
'טוב ,אז מה תעשו? אין זמן ,צריך לרדת' אמר ַּל ְׁע ָּדן בקוצר רוח.
'אנחנו נלווה את החמור ברגל במורד המשעול ונתפלל שהוא יצליח
לעבור את הדרך בשלום' ענה ָּב ֲע ַּדאש כשהוא טופח דרך הרגעה על שכמו
של החמור שעמד משועמם לידם.
' ִדירּו ִלי ְׁת' ַּחבּו '223הפטיר ַּל ְׁע ָּדןַּ ' ,מעאַּ -ס ַּלאמה ,224אני מחכה לכם למטה'
הודיע והדהיר את גמלו במורד המשעול במהירות מטורפת.
מכוסים זיעה קרה וליבם הולם בתזזית החלו הבחורים לרדת במשעול
התלול .איטית ומהוססת הייתה ירידתם ,נאחזים נואשות בכל זיז סלע ושיח
יבש ,ישבנם סמוך לארץ והם אינם מעזים להתרומם על רגליהם .המחזה
221על ראשי ,אני אחראי
222הפחדן
223עשו מה שאתם רוצים
224שלום (כברכת פרידה)
218
