Page 231 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 231
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק שני -ביתָּ -חא ִתיק ָּבה
' ִהּנה ָא ֹּנ ִכי ְׁמ ַּפ ֶתיהְׁ ,ו ֹּה ַּל ְׁכ ִתי ָּה ַּה ִמ ְׁד ָּבר ְׁו ִד ַּב ְׁר ִתי ַּעל ִל ָּבּה
ְׁו ָּנ ַּת ִתי ָּלּה ֶאת ְׁכ ָּר ֶמי ָּה ִמ ָּשם ְׁו ֶאת ע ֶמק ָּעכ ֹּורְׁ ,ל ֶפ ַּתח ִת ְׁק ָּוה' (הושע ,ב)
כ"א אייר ה'שע"ט [ 5במאי 1619למניינם]
ביתָּ -חא ִתיק ָּבהַ ,א־ ַּס ְׁח ָּרּא ַאל־כּו ְׁב ָּרא ,דרומית ל ְׁט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
לאחר שוידא בן ָּח ְׁג ָּלה כי לא נשכח איש מן הנוסעים במרומי המצוק,
התקדמה השיירה אל עבר האוהלים הפרושים בעמק .חבורה נרגשת של
ילדים המצפים לשבים אל ביתם הקיפה את הגמלים בקריאות שמחה.
כאשר ירדה השיירה מן הגבעה האחרונה שלפני המאהל נגלו לפניהם
הנשיםַּ ,ב ַּנאת ַאל־ ָּכ ִהי ַּנא ,ממתינות בישיבה דמומה על דרגשים נמוכים
ובידיהן מטות עץ מגולפים .ל ָּב ֲע ַּדאש וסּוסּו ,הרגילים במחזות נשות
ה ֻטו ָּוא ִפין המתפרצות לקראת בעליהן השבים אל הכפר בריצה נרגשת
וצהלולי שמחה ,מוזר היה מראה הנשים הממתינות בשקט וסבר פניהן
המאופק.
כחמישים אמה לפני מקום מושב הנשים ירדו הלוחמים מגמליהם ופסעו
לקראתן כשראשיהם מורכנים וידם הימנית על ליבם .כאשר הגיע כל לוחם
מול אמו ,כרע על ברך אחת ומבלי להרים את ראשו הכפוף נטל את כף ידה
הימנית ונשק לה .משהחזירה האם את ידה ,נעמד הלוחם ,התכופף ונשק
על ראשה העטוף במצנפת אדומה לבנה .לאחר שסיימו הגברים להביע
כבודם לאימהותיהם ,התפזרו למשפחותיהם .נשות כל משפחה הקיפו את
הלוחם השב אל ביתו ,הניחו כפות ידיהן על ראשו ודקלמו יחד בקול,
' ָּברּוְך ַּא ָּתה ְׁב ֹּב ֶאָך ּו ָּברּוְך ַּא ָּתה ְׁבצא ֶתָך' אמרו הנשים וענו הגבריםָ' ,אמן'.
' ְׁי ִשי ְׁמָך ֱאֹל ִקים ְׁכ ֶא ְׁפ ַּר ִים ְׁו ִכ ְׁמ ַּנ ֶשה' ,זימרו הנשים וענו הגברים 'ָאמן'.
הגביהו הנשים ידיהן ,הצמידו זרת לקמיצה ואמה לאצבע ,חיברו אגודלי
ידיהן זה לזה באמצעם וראשיהם כפופים זה מזה ,והחלו לקרוא בניגון עדין
וערב לאוזן:
221
