Page 234 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 234
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
עם רדת ערב הובערו מדורות וקולות תופים הדהדו במחנה .הלוחמים
השבים מן המסע התקבצו ובאו אל הרחבה המרכזית ,שם נעמדו במבנה
מסודרָּ .ב ֲע ַּדאש אשר הכירם עטופים בָּּטאגּולמּו ְׁסטין הכחולים המטונפים
מהמסע הופתע לראותם בגלימות צמר נקיות ,עטויות פסי ארגמן ,אשר
הזכירו באופן מטריד את הטליתות בהן התעטפו גברי הכפר .לפקודת אחת
הנשים ,צעדה דבוקת הלוחמים אל מרכז הרחבה ונעצרה מול עשרים
ושלוש נשים מבוגרות שישבו בחצי מעגל ,דמוי סהר.
'ה ֲח ִכי ָּמאת' ,לחש ַּל ְׁע ָּדן רסיסי רוק באזניהם.
מאחורי סהר הנשים ניצבה במה ,חמש אמות אורכה ,חמש אמות
רוחבה ושלוש אמות קומתה ,עמודיה עצי שיטים מחושלי נחושת ויריעות
אי ִלים מאודמים מחפות את צדיה .על הבמה ישבה אישה עטויה גלימת
טורקיז מרוקמת עיטורי זהב ושני ילדים שעונים אל חיקה משני צדיה.
'אל־ ָּכ ִהי ַּנא' ציין ַּל ְׁע ָּדן ביראת כבוד.
ממקום עומדם מאחורי הלוחמים התקשה ָּב ֲע ַּדאש לראות את תווי פניה
של ה ָּכ ִהי ַּנא אולם הבחין כי על גלימתה התכולה-ירקרקה תלוי אפוד ארגמן
ושתי ְׁכת ֹּפת חוברות אל שני קצותיו בפתילי תכלת המושחלים בטבעות
זהב .במרכז האפוד נצנצו שתים עשרה אבנים יקרות בצבעים שונים.
ָּב ֲע ַּדאש הנדהם לא התאפק ודחק את סּוסּו במרפקו' ,זה ח ֹּו ֶשן־ ַּה ִמ ְׁשּ ָּפט,!232
אני לא מאמין ,היא לובשת את ח ֹּו ֶשן־ ַּה ִמ ְׁשּ ָּפט ,כמו כהן גדול!'
סּוסּו שלא ממש זכר מהו ח ֹּו ֶשן־ ַּה ִמ ְׁשּ ָּפט התרגז על ההפרעה' ,ששש'..
היסה את ָּב ֲע ַּדאש' ,תן לשמוע מה הם אומרים'.
הלוחמים היכו בכידוניהם על הארץ ,כרעו יחד על ברך אחת וכשראשם
מורכן מן הצוואר ולמטה קראוָּ ' ,שבּו א ָּל ִיְך ָּב ַּנ ִיְך ,אם ְׁגד ֹּו ָּלה'.
ה ָּכ ִהי ַּנא נעמדה על הבמה בידיים פרושות לרווחה ואמרהִ ' ,מּ ָּנ ִשים
ָּב ֹּא ֶהל ְׁת ֹּב ְׁרכּוָּ ,ב ַּני'.
232שמות ל"ט ,ח
224
