Page 297 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 297
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
למרות שהיה רגיל לסגנון דיבורו המחוספס של סּוסּו ,בעיקר בוויכוחים
בניהם ,הכינוי 'עבד' העליב אותו .ביום רגיל היה מתפרץ על סּוסּו ומעמידו
על מקומו בדברים קשים [עניין שהיה מוכרח המציאות מפעם לפעם בחברותם רבת השנים] ,אולם
ביום כה חשוב וחגיגי לא רצה לריב עם הנפש היחידה הקרובה לו בבית-
ָּחא ִתיק ָּבה [ואם להודות על האמת ,גם בכל מקום אחר בעולם בשלב זה של חייו] .מלבד זאת ,הודה
בפני עצמו ,הוא אשר גרם עוול לסּוסּו ומן הראוי כי יסכים לספוג בשתיקה
כמה גידופים.
'בל ָּמאער ֹּוף ִמי ְׁנאכ י ַּא-ח' ֹּויָאה '303אמר לסּוסּו רכ ֹּות' ,בוא נתפלל יחד
שחרית לקראת היום הגדול המחכה לנו'.
סּוסּו ,אשר מימיו לא החזיק טינה לנפש חיה למשך יותר ממספר רגעים,
לא יכול היה לסרב לבקשת חברו האהוב .השניים פשפשו עמוק בשקיהם
עד שמצאו את נרתיקי התפילין הזנוחות ונגשו להתפלל מאחורי האוהל.
עבור שניהם ,הייתה זו התפילה הנרגשת ביותר שהתפללו מאז הגיעו
למצוות .הראשון מתפלל להצלחתו בעולמו החדש והשני מתפלל להצלת
הראשון מאותו עולם עצמו .כשסיימו להתפלל חזרו אל פתח האוהל ומצאו
את ַּב ְׁח ָּסא ִבי ְׁנתַּ -מ ֲע ָּכה ֲא ֶשר ַּעל־ ַּה ַּש ָּייר ֹּות ממתינה להם עם פמליית
ֲח ִכי ָּמאת.
ָּב ֲע ַּדאש התנצל במבוכה 'א ַּנא ִמ ְׁתַאסףַּ ,יא ְׁח׳ו ַּוא ִתי אל ֻמ ִה ַּמאת ,304אילו
ידענו כי ממתינות אתן לנו ,היינו מקצרים תפילתנו'.
אולם ִבי ְׁנתַּ -מ ֲע ָּכה קדה ואמרה 'אל ִא ְׁנ ִת ַּט׳אר ַּע ַּלא אל־ ָּכהּון ְׁת ָּשא ְׁר ְׁפ ָּנא .305
בשבטנו' הוסיפה הסבר' ,אך נשים מניחות תפילין ורק בסיפורי הזקנות
מופיעים גברים המניחים תפילין .לכן ,התרגשנו בראותנו את ה ָּכהּון וראשו
עטור תפילין'.
'הנשים מניחות תפילין?!' שאל סּוסּו בתמיהה מעּושה ,מעמיד פני מזועזע
ומתענג בליבו על התאמתות הערכתו [אשר אף הוא ,יש להודותַּ ,ח ָּש ָּבּה למופרכת ולא אמרה
303אנא בחסדך אחי
304אני מצטער ,אחיות נכבדות
ַ 305ה ַה ְמ ָּת ָּנה ל ָּכהּון ,כבוד היא לנו
287
