Page 303 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 303
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
על טס נחושת מעוטר הוגשה ל ָּכ ִהי ַּנא פתילת פשתן ,ארבע אמות אורכה
ועובי יד אדם רוחבה .הניחה ה ָּכ ִהי ַּנא את קצה הפתילה האחד בידה
השמאלית של ַּנ ֲע ָּמה וקצה הפתילה השני בימינו של ָּב ֲע ַּדאש ,נשאה ידיה
בפני הקהל וקראה,
' ִב ְׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד,
ְׁב ַּמ ִים ַּח ִיים,
ִי ְׁש ְׁפעּו ְׁמא ֹּור ֹּות ָּב ִרים
ּו ְׁב ֹּנ ַּגּה ִצ ְׁד ָּקם
ִי ְׁז ַּרח אור ֶע ְׁלי ֹּון,
ְׁי ֻאחּו ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים.
פנתה ה ָּכ ִהי ַּנא אל ָּב ֲע ַּדאש ו ַּנ ֲע ָּמה ואמרה בקול שקט' ,סוד האיחוד ב ַּמ ִים
ַּח ִיים ,רז עתיק הוא .ה ָּכ ִהי ַּנא יורשת אותו מאמה והיא מאמה לפניה וכך
למעלה ,עד למרים הנביאה אשר ְׁבא ָּרה נתנה חייםָּ .ב ֲע ַּדאש בני ,הנך הגבר
הראשון מעולם הנחשף לסוד האיחוד .יחדיו תרדו כעת אל המים והפתילה
אחוזה מעל ראשיכם .בהגיעכם אל מפגש המים העליונים והתחתונים,
השקיעו עצמכם עד צוואר הניחו למים לכסות את ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד .פתחו
לבבותיכם אל המים המאחדים ויחל זיווג נפשותיכם.
יחד ירדו השניים אל המים ,רגליהם היחפות מגששות בקרקעית
החלקלקה ,ידם האחת אוחזת בפתילה מעל ראשיהם ובשנייה הם חותרים
אל מקום מפגש מימי הבריכה עם זרימת המעיין .בהגיעם ליעדם ,הנהנו
האחת לשני ,הנמיכו ידם האוחזת בפתילה והשקיעו גופם במים.
לבו של ָּב ֲע ַּדאש ,אשר מעולם לא שהה בקרבה שכזו אל אישה ,במים או
ביבשה ,החל לנקוף אותו .אולי צדק סּוסּו? מה הייתה חושבת אמו אם
הייתה רואה אותו כעת ,שקוע במים עד צווארו ופתילת פשתן מחברת אותו
עם נערה ּטּווָאר ִגית זרה? במבוכתו ,ניסה להפנות את עיניו מן הנערה אל
כפות הדקלים הנעות ברוח ,אל פלומות קני הסוף ,אולם כשל .עיניו
התעלמו מרצונו וחזרו אל עיני ַּנ ֲע ָּמה אשר המשיכה להביט בו בשלווה
כאילו דבר יום ביומו טובלים הם יחד בבריכת המעיין ופתילת פשתן
293
