Page 315 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 315
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
זעם הרעיד את גופו של ָּב ֲע ַּדאש ופצלי צפחה משוננים פצעו אצבעותיו
הנעוצות בכוח בסלע .גל הכאב האפל החשיך את נפשו ,יללת ייאוש עלתה
מגרונו ורגליו פתחו בריצת אמוק אל עבר זירת האסון כשהוא זועק אל
פושטי ָּּה ָּג' ָּפא ָּרה בגרון ניחרָּ ' ,באס ,עצרו! ח'ּודּוני ָא ַּנא ,קחו אותי! '.
לרגע קט נדהמו הפושטים האוחזים בסּוסּו ,אולם מייד התעשתו ושלפו
חרבותיהם לקראת מטורף המסתער אליהם בידיים ריקות .כאשר הגיע
ָּב ֲע ַּדאש למרחק של כחמישים אמה מן התוקפים ,הגיח לפתע הירח מסתר
ַּע ְׁננּות הלילה והשתקפות אורו בחרבות התוקפים הממורטות עצרה את
ָּב ֲע ַּדאש .הוא הביט בעוצמת הפלדה השלופה מולו ,בחן את עליבות
אגרופיו המונפים וראה את נלעגות עמידתו .בבת אחת התרוקן ליבו
מאומץ זעמו וענן ייאוש אפל התפשט ומילא את החלל שהתפנה .כשהוא
קורס על ברכיו ,ראשו מורכן וידיו שמוטות לצדדים המתין ָּב ֲע ַּדאש למכת
החרב אשר תגאל אותו מחרפת כשלונו תוך שהוא ממלמל את פסוקי קבלת
הדיןְׁ ' ,ב ָּי ְׁדָך ַא ְׁפ ִקיד רּו ִחיָּ ּ ,פ ִדי ָּתה א ֹּו ִתי ה' ,אל ֱא ֶמת.'321
חרבות התוקפים הונפו ומיתרי קשתותיהם נמתחו ,אולם לפתע נשמעה
קריאת מפקדם' ,עצרו!' המנהיג ירד מעל גמלו והתקדם לאט לכיוונו של
הצעיר הכורע בהמתנה למותו .כשהגיע כמטחווי יד ממנו ,התכופף ,בחן
היטב את פניו ואמרָּ ' ,בא ְׁעראפ ְׁכ'322
ָּב ֲע ַּדאש הביט בו בתמיהה ,תוהה איזה עינוי מרושע מכין האיש בעבורו
אולם אז חזר האיש על הצהרתו,
' ָּבא ְׁעראפ ְׁכ' והמשיך' ,אי ְׁבן אל־ ַּח ִכים שּו ַּע ָּחיּון ִא ְׁנתָּ ,קא ִדי אל־ ָּיהּו ְׁד ,מּוש
היכ'?323
ָּב ֲע ַּדאש ,המום מהתפנית ההזויה של ליל הבלהות ,לא הצליח אלא
לנענע בראשו לחיוב.
321תהלים לא ו
322אני מכיר אותך
323בנו של הריבי ( ַח ִכים ,בלשון ה ֻמ ְח ְמ ָּד ִנים) ִישּו ַע חיון אתה ,הקאדי של היהודים,
האם לא כך?
305
