Page 320 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 320
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
במקום את הפושע .הוא נדר נדרים ,נשבע שבועות וקיבל על עצמו כל
גזירות קשות ורעות .אולם כמה שהפציר ודרש ,התחנן לרפואת נפש חברו
ותבע מזור למכתו ,אבד קולו במרחב השממה מבלי השיב אליו הד מנחם.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות ,עת רכב חסר תקווה בין מצוקיו של
וואדי חרב ,נעצרו הגמלים על עומדם ונאקו בהתרגשות לכיוון עץ תאנה
עלוב המבצבץ בין הסלעים .בשארית כוחותיו ירד ָּב ֲע ַּדאש מעל הגמל
וגישש דרכו אל מקום העץ .למרגלותיו ,נחבא בין הסלעים ,גילה בור מים
עמוק אשר המוני חלזונות שחורים צמודים לדפנותיו.
'זה ה ָּחא ְׁלזּו ַּנה אל־ָא ְׁסו ַּואד '331הראה לו פעם ַּל ְׁע ָּדן' ,סימן ִמי ְׁנ-א ֲא ָּללה
שהמים הזאתי טובים'.
ָּב ֲע ַּדאש החליט לקבוע חניית לילם על שפת הבור ,בין קירות הוואדי .את
מחצלת האוכף הסיר מגמלו ,הניחה על שפת הבור החולית וריפדה
בשמיכות ובגדים .אז הוריד את סּוסּו בעדינות מהגמל והשכיבו על
המחצלת המרופדת .מאמץ הכנת מקום חנייתם והורדת גופו הרפוי של
סּוסּו מן הגמל כילה שארית כוחותיו של ָּב ֲע ַּדאש .הוא החליט לתת לגופו
מנוחה קצרה לצד סּוסּו ,לאסוף כוחות כדי להמשיך ולטפל בחברו.
אולם כך דרכה של הנפש היגעה ,כל עוד ממשיכה היא לטפס במדרון,
גובר ֶה ְׁתמד העפלתה על כח משיכת הייאוש .אולם בחדול תנועתה ,תפתה
אותה נחמתו הכוזבת של הוויתור לקרוס תחתיה .עופרת עייפותו הכבידה
על עפעפי ָּב ֲע ַּדאש שהתקשו לציית לדרישות הכרתו .הוא גילגל גופו אל
צידו האחד ,מחפש זיז סלע אשר יינעץ בצלעותיו ויישלח בו כאב מעורר
אך לשווא ,שכבת חול ריפדה את אבני המקום .הוא אזר כוחותיו והתגלגל
לצידו השני אולם שכח עד כמה קרוב הוא לשפת הבור וצנח אל צינת מימי
הבור .קנה נשמתו המופתע לא הספיק להתכווץ ואיפשר למים לפלוש
331החילזון השחור (שחריר הנחלים)
310
