Page 319 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 319
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק עשירי ֶ -א ְׁב ַּרח ִמ ְׁמָך א ֶליָך
ָאנָּה ִמּ ָּפ ֶניָך ֶא ְׁב ַּרח. 'ָאנָּה אלְך מרּו ֶחָך,
ְׁבצל ָּי ְׁדָך ָא ִגיל ֶא ְׁפ ַּרח. ֶא ְׁב ַּרח ִמ ְׁמָך א ֶליָך,
ּו ְׁב ֶח ְׁמ ָּל ָּתְך ָאב ֹּוא בי ָּתְך'. ָּלכן אין ִלי ָּמנ ֹּוס ִב ְׁל ָּתְך,
(ר' ישראל נג'ארה ,צפת ,המאה ה )16
י"ח סיוון ,ה'שע"ט [ 31במאי 1619למניינם]
ַא־ ַּס ְׁח ָּרּא ַאל־כּו ְׁב ָּרא ,דרומית ל ְׁט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
שקט היה הבוקר לתוכו רכבו .ה ִשיר ֹּוקו נעלמה כלעומת שבאה ומרחבי
המדבר התרוקנו מיללותיה .ריקנות המדבר העצימה בדידותו של ָּב ֲע ַּדאש,
צינת הבוקר החלישה שריריו הלאים ואלמלא אחריותו לסּוסּו היה ודאי
מתפתה לגופו התשוש וצונח אל חיבוקה המפתה של האדמה .אולם
ָּב ֲע ַּדאש המשיך ברכיבתו ,ידו האחת אוחזת ברסן גמלו ובשנייה רצועת
הגמל הנושא את סּוסּו .זר לּו חצה דרכם ,היה נבעת למראה הרוכב
המתנודד כשיכור ומושך אחריו גמל וגופת אדם קשורה לאוכפו.
' ִאי ְׁבן אל־ ַּח ִכים שּו ַּע ָּחיּון' ,שמע את קולו של ָּד ִריס ָּג'אטּו .אמונתו של
ְׁמ ַּרצ ַּח אכזרי בכוחו של אביו היא שגאלה אותם ממוות ודאי .לא תואר
ה ָּכהּון ולא חרבות ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה הצילוהו מהיות מאכל לצבועים אלא אביו,
ממנו ברח .תמה סבלנותו של האל ֹּשמר הְּׁפ ָּת ִאים לבחירותיו השגויות.
באמצעות אירועי ליל אמש ,הבהיר ג ֹּו ֶלה ָּה ֲע ֻמק ֹּות את עמדתו באופן שאינו
משתמע לשני פנים .הטבח בלוחמי ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה ,חילול גופו של סּוסּו וחרבות
ה ָּג' ָּפא ָּרה אשר כמעט וערפו ראשיהם ניפצו את חלומו הילדותי של ָּב ֲע ַּדאש
אודות עתיד נטול משא מורשת ָּחיּון .מכתב אלוקים החרות בעט ברזל
הורה ל ָּב ֲע ַּדאש לשוב אל החוקים והחובות ,אל המסורת וההמשכיות ,אל
הגורל אשר יועד לו ,חוליה בשושלת ָּחיּון.
רכוב על גבי הגמל שקיבל מה ָּכ ִהי ַּנא ,המשיך ָּב ֲע ַּדאש להפציר בל ֹּובש
ה ְׁצ ָּדק ֹּות לבל יפקוד חטאיו שלו על ראש חברו ,מצביע בפני ַּה ֶמ ֶלְך ַּהי ֹּושב
ַּעל ִכסא ִדין על חוסר הצדק בהענישו את זה אשר ניסה למנוע את הפשע
309
