Page 344 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 344
ספר חמישי – ְׁת ֻש ָּבת ֹּו ָּה ָּר ָּמ ָּתה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
ָּב ֲע ַּדאש כמעט ולא ישן באותם שבועות מיוסרים ודחוסים בהם ניסה
להשלים את שהחסיר בשנות פחזותו וקלות ראשו .את עפעפיו הנשמטים
בעייפות ָּט ַּרד במים צוננים שהתיז על פניו .את גופו הדואב ,השואף לצנוח
על רצפת ה ָּח ְׁפ ַּרה ,שמר בחוסר נוחות ערנית באמצעות אבנים חדות שהניח
תחת מחצלת מושבו .בשבוע השלישי לחזרתו אל הכפר ,בבוקר יום שישי,
נכנסה ָּרחל לחדרו של ִרי ִבי ִישּו ַּע וראתה את ָּב ֲע ַּדאש המותש מנסה להרים
מרצפת ה ָּח ְׁפ ַּרה גווילי קלף שנפלו מידיו ובקושי מצליח להתיישב שוב.
היא הבינה כי עליה להתערב ולקחת פיקוד על המצב.
' ְׁח' ָּלאס 352י ַּא-וּו ְׁל ִדי' אמרה והוציאה את גווילי הקלף מידיו' .אם תמשיך
כך ,תתיש את עצמך עד מוות .אתה הולך לישון!'.
'איני יכול' ,מלמל ָּב ֲע ַּדאש' ,ומה אם יתעורר אבי וירצה להמשיך ללמד
אותי?'
'מה שחשוב לאביך' ענתה ָּרחל בתקיפות 'זה שהערב ,בתפילת ליל שבת,
תעבור לפני התיבה באופן מכובד ונחוש ולא יתייצב בנו בפני הקהל והוא
תשוש ,כאילן בשלכת'.
' ַּטיבְׁ ,מ ִניח '353ענה ָּב ֲע ַּדאש' ,אשן ,אבל כאן בחדר ,כדי שאוכל לשמוע
את אבי מתעורר'.
'קום על רגליך!' אמרה ָּרחל כשהיא מושכת בשולי צווארון ה ְׁג' ָּראד של
ָּב ֲע ַּדאש' ,כאן אתה לא תישן ,אני יודעתְׁ .ק ִני ְׁד ַּלה ואני נחלוק בשמירה על
מיטת אביך ונעיר אותך לפנות ערב על מנת שתספיק לרדת אל המעיין
ולטהר את גופך לקראת שבת'ָּ .ב ֲע ַּדאש המותש הניח לה להובילו כילד קטן
אל החדר הסמוך ,שם שמטה אותו בעדינות על מחצלת ועיניו נעצמו מייד
בהניחו ראשו על הארץ.
לאחר כשעתיים התעורר ָּב ֲע ַּדאש משינה עמוקה ונטולת חלומות לשמע
זעקות קינה העולות מהחדר הסמוך .כשליבו מכווץ באימה זינק ממשכבו
ובשני דילוגים מהירים הגיע אל חדר אביו .לצד המיטה רכנו ָּרחל ו ְׁק ִני ְׁד ַּלה
352די
353טוב ,בסדר
334
