Page 389 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 389
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק ראשון – ַּבתָּ -ע ִין
' ִהּנה ָא ֹּנ ִכי ִנ ָּצב ַּעל עין ַּה ָּמ ִים ּו ְׁבנ ֹּות ַא ְׁנשי ָּה ִעיר ֹּי ְׁצ ֹּאת ִל ְׁש ֹּאב ָּמ ִים' (בראשית ,כד ,יג)
' ָּש ְׁמר ִני ְׁכ ִאיש ֹּון ַּבתָּ -ע ִין ְׁבצל ְׁכ ָּנ ֶפיָך ַּת ְׁס ִתיר ִניִ .מְּׁפני ְׁר ָּש ִעים זּו ַּשדּו ִני' (תהילים ,י"ז)
ט"ו ניסן ,ה' ת"ט [אפריל 1649 ,למניינם]
ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ,צפון ההר המערביְׁ ,ט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
כל כך נצטערו חכמי ישראל אודות ה ָּע ִין ,המסוכנת בפתחי הגוף .שהעין
רואה ,הלב חומד והגוף ,בעקבותיהם ,עובר עבירה .כל אבר בגוף בתה
יכולה האם לכסות במלבושים ולחצוץ בינו ובין רשעותו של עולם ,מלבד
העין החייבת להיחשף לקרני האור הנושאות אליה את מראות העולם ,בין
טובים ובין רעים .ואין מגן לעיני הבת אלא מוסר ,אשר קיבלה מאימּה
ותעצומות ליבה ,השומרות מבטה מראות ברע.
וכשם שמסוכנת ה ָּע ִין ללב ,מסוכן ה ַּמ ֲע ָּין לנפש .עינ ֹּות המים שבהר ,בין
בקילוחיהם העזים אחר גשמי טבת ובין בזרזיפם הרפה בשלהי תמוז ,משכו
אליהם נפש כל חי .ביום את האדם ,בלילה את חיית השדה ובכל שעות
היממה את אשר לא חי הוא וגם דומם אינו ,הישויות האפילות המתקיימות
לצד הנפשות החיות .לכן לא הרשו אנשי ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ,אשר זהירותם היא
מעלתם ,לנערות הבתולות לרדת אל המעיין אלא בלוויית אמהותיהן.
וחזקה על האמהות כי לא היו לוקחות עימן בנותיהן למקום הסכנה אלמלא
הצטרכו לסיוען בנשיאת הכבודה הרבה הנדרשת ביום הכביסה .כד החרס
להובלת המים ,ה ָּבאט ַּא 384עמוסת הבגדים המלוכלכים ,הסבון העשוי אפר
ושומן עיזים וכמובן ,ה ָּעאמּון.385
עד שפת המעיין בלבד יכלו הנערות הבתולות לגשת .אל מימי הפלג
עצמו לא נכנסו אלא הנשים הנשואות בלבד .ב ָּעא ַּבאיות מופשלות היו
כורעות הנשים במים ,משרות את הבגדים ומניחות עליהם אבנים כבדות
384סל הבנוי משדרת העלים הארוכה והנוקשה של דקל בניהם קלועים העלים הרכים
385מקל עץ עבה לחבוט את הכבסים הרטובים כדי להוציא מהם הלכלוך
379
