Page 392 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 392
ספר שישי ָּ -ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
ּו ְׁב ֹּכ ַּח ז ֹּו ַּה ְׁס ֻג ָּלה. ְׁב ַּל ַּחש ח ֹּובר ֲח ָּב ִרים
מ ֶר ַּשע ש ֹּו ְׁכני ֲאפ ָּלה. ְּׁפ ָּרצ ֹּו ֶתי ָּה ְׁגד ֹּור ִמ ָּז ִרים,
ְׁש ֹּמר ָּנא ֲא ֹּח ִתי ַּכ ָּלה.
ּו ִמ ַּמ ִים ַּה ְׁמָא ֲר ִרים,
את הקלף המגולגל קשר בחוט השני ,צרר בשקיק עור קטן ומסר לאמה,
'תפרי את הכ ִתי ָּבא בין כפלי מכנס הבד ,במקום המסוכן .ולתפרים' הדגיש,
'השתמשי רק בגידים לחים מגדי שזה עתה נשחט'.
ר ְׁי ָּח ַּנה הנהנה בראשה ביראת כבוד אולם ָּס ִמי ַּנה לא התאפקה מלצחקק
לשמע ההוראות ונראתה יותר משועשעת מהתהליך מאשר מפוחדת' .אל
תקלי ראשך ,ילדה' אמר לה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש' ,וזכרי ,גם הטובה שבכ ִתי ָּבאת
כוחה מוגבל .לכן ,השתדלי לקצר ככל הניתן את שהותך במימי המעין'.
במקום להתייחס לעניין בכובד הראש הראוי ,קרצה אליו ָּס ִמי ַּנה ואמרה,
ָּמ' ְׁתכָא ֶפ ְׁיש 386י ַּאִ -רי ִבי ,השבוע לכדתי צפע שהיה טיפש מספיק להיכנס
אלינו ל ָּח ְׁפ ַּרה ורוצצתי את ראשו אל הסלע .נראה לי כי אוכל להתגבר על
ה ְׁג'נּון שבמעיין שלא שיניים להם להכיש ולא ארס להמית'.
חיבתו של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ל ָּס ִמי ַּנה לא מנעה ממנו להבחין בנקודת
החולשה הבולטת באישיותה הקורנת של הנערה ,היעדר היסוד הנפשי
החיוני ביותר לזה הרוצה להאריך ימים על ההר הקשוח ,הפחדַּ ' .א ְׁשרי ָא ָּדם
ְׁמ ַּפחד ָּת ִמיד ּו ַּמ ְׁק ֶשה ִלב ֹּו ִיּפ ֹּול ְׁב ָּר ָּעה ,'387פסוקו של החכם מכל אדם ,היה
משימת הרקמה הראשונה שהוטלה על ילדה במלאת לה שבע שנים .מעל
מקום משכב הילדים נתלה הפסוק הרקום באודם חוט השני על אריג צמר
צהוב ,זועק אליהם צבעי אזהרתו ,בשוכבם ובקומם .בכל עת שיצאו
הילדים מה ָּח ְׁפ ַּרה ,הזכירו האמהות את הסכנות האורבות להם בין משעולי
הכפר ומחוצה לו .בלילות סיפרו להם הזקנות מעשיות בלהה אודות ְׁג'נּון
ו ְׁר'ו ָּואל המתעללים בגופם ונפשם של ילדים אשר נהגו בחוסר זהירות או
386אל תפחד
387משלי כ"ח ,י"ד
382
