Page 394 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שישי ‪ָּ -‬ס ִמי ַּנה ָּד ֲעדּוש‬ ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫עליצות נדירה בקהילת דרי ה ָּח ְׁפר ֹּות חמורי הסבר כסלעים בניהם חיו‪,‬‬
‫הדאיגה את ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש‪ .‬החיוניות שמשכה את ליבות בני האדם אחריה‪,‬‬
‫ידע‪ ,‬עלולה למשוך גם את אלו אשר את תשומת ליבם מוטב שלא לעורר‪.‬‬

‫כצפוי מרשעותו של גורל‪ ,‬נפתחה הרעה באחד מאותם ימי שלהי חורף‬
‫בהירים אשר בתכלת שמיהם מטעים את בני האדם לחשוב כי יפה הבריאה‬
‫וטובה היא ולהרפות דריכות זהירותם‪ .‬מבין ערפילי ההר הגיחה השמש‬
‫וחיממה בכחש את אדמת ההר‪ ,‬משיאה אותה להנביט בטרם עת ניצנים‬
‫ראשונים של ירוק אשר לא ישרדו את צינת הלילה הקרוב‪ .‬ציפורים ונשים‬
‫נשאו קולן בשירתם התמימה של באי עולם השמחים בקומץ קרני שמש‬

‫חיוורות של אדר‪ ,‬כאילו שפעת זוהרו של אב היו‪.‬‬
‫בעליצותו הכוזבת של אותו בוקר הצטרפו ָּס ִמי ַּנה ו ְׁש ַּמ ָּעא לחבורת‬
‫השכנות היורדות לכבס במעיין‪ .‬ר ְׁי ָּח ַּנה ָּד ֲעדּוש‪ ,‬חשדנית מטבעה כלפי ימים‬
‫יפים המרוממים רוחו של אדם במקום להשפילה בענווה‪ ,‬הקפידה לרסן‬
‫עליזות ילדיה בפירוט העונשים הצפויים להם אם יתלכלך או ייפגם אחד‬
‫מהבגדים המכובסים בשל רשלנותם הידועה‪ָּ .‬ס ִמי ַּנה‪ ,‬מיומנת ומנוסה‬
‫בביצוע מטלות הכביסה כמו גם באיומיה הקבועים של אימּה‪ ,‬ניצלה‬
‫הפסקה שעשתה ר ְׁי ָּח ַּנה לשאיפת אוויר ויצאה במהירות מן ה ָּח ְׁפ ַּרה‪.‬‬
‫כש ְׁש ַּמ ָּעא בעקבותיה‪ ,‬מיהרה ָּס ִמי ַּנה להדביק את שיירת הכובסות ותפסה‬

‫מקומה בחבורת הנערות המובילות בזמירות עליזות את הירידה למעיין‪.‬‬
‫כשעה נמשכה הירידה אל המעיין‪ָּ ,‬ס ִמי ַּנה‪ ,‬סל הכבסים הגדול בידיה‪,‬‬
‫מדלגת ומזמרת עם הנערות ו ְׁש ַּמ ָּעא מזדנב בקצה השיירה ושק כלי החיבוט‬
‫והסיבון על גבו‪ .‬משהגיעה השיירה אל המעיין נפסקה השירה וארשת פני‬
‫הנשים הפכה רצינית‪ ,‬כיאה לנשות חיל היודעות כי עת לשיר ועת לשאת‬
‫בעול‪ .‬סביב למעיין התפזרו הנשים אל מקומן הקבוע‪ ,‬השמור לכל בית אב‬
‫מזה דורות‪ .‬בנות ָּד ֲעדּוש החזיקו במיקום נחשק תחת עץ תאנה עבות אשר‬
‫בחוסנו ופארו הצדיק את השם הטוב שיצא לעצים השתולים על פלגי מים‪.‬‬

‫‪384‬‬