Page 462 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 462
ספר שביעי ַּ -על-מי ְׁמ ִרי ָּבה הר'ּולה של ריבי ִמי ָּשאל
ְׁסרּור המנוול ,על ַּה ָּג' ָּפא ָּרה הרצחניים ,על בני קהילתו ערלי הלב ,אולם
יותר מכל ,כעס על אלוקיו .צּור הע ֹּו ָּל ִמים ,ה ָּו ִתיק ְׁב ֶנ ָּחמ ֹּות ,שהכזיבו בכל
צעד שעשה בימי חיי .כ ֹּובש ה ֲע ֹּונ ֹּות ,ל ֹּובש ה ְׁצ ָּדק ֹּות ,אשר לא טרח ,ולו
פעם אחת ,לתת סימן כי מכיר הוא בקורבן חייו שהקריב לפניו .אל ַּרחּום
ְׁו ַּחּנּוןֶ ,א ֶרְך ַּאּ ַּפ ִים ְׁו ַּרב ֶח ֶסד ,שמעולם לא נתן לו הזדמנות אמיתית לתקן.
חמת זעמו הציפה את תודעתו וניתקה את חושיו מהמתרחש סביבו .אזניו
חדלו לשמוע את בכי הנשים ,עיניו לא ראו בפרפורי גסיסתה האדומים של
השמש וריחות האניס והנענע שהעלתה רוח הערב לא עלו באפו .כל ישותו,
כל מאודו ,בדבר אחד בלבד התמקדו ,רשעות ה ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה הזורמת אליו
דרך ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד .ובעקבות סערת הכעס הנורא ,הגיעה התובנה .חדה
וצלולה ,בהירה כקרן שמש בודדה הבוקעת מבין העננים ומכוונת את העין
אל מטרתהִ .רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ידע את אשר עליו לעשות .הוא הזדקף ,הביט
בעיני ָּס ִמי ַּנה במבט קר ואמר לר'ּו ָּלה,
'את מבינה ,בין אם אוציא אותך מגופה של ָּס ִמי ַּנה ובין אם לאו ,יגיע
סופך תוך ימים ספורים'.
הר'ּו ָּלה צחקקה וענתה בזחיחותָּ ' ,ב ֲע ַּדאש יקירי ,מזה ארבעים ותשע
שנים מודיעים לי כי סופי קרבִ .רי ִבי ִין יהודים ,דרווישים ָּסנּו ִסים ומכשפות
ּטּווָאר ִגיות ,כולם ניסו להביא את סופי ולא עלתה בידם .אולם שבע שבתות
השנים תחת איום ההכחדה ,נחלת העבר המה .הודות לכישוריך העלובים'
אמרה הר'ּו ָּלה תוך החווית קידה חיננית' ,בעוד רגעים ספורים בלבד ,תכלה
שנת הארבעים ותשע וקללותיה ותחל שנת היובל וברכותיה .מאותו הרגע,
יהפוך הגוף הצעיר והבשל זה' אמרה הר'ּו ָּלה והבליטה במחוות פריצות
את חמוקיה של ָּס ִמי ַּנה' ,שלי לעולמים'.
ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש המתין באדיבות לסיום דברי הר'ּו ָּלה והעיר ,כבדרך אגב,
'אכן כן ,שנת החמישים תעניק לך חזקה סופית על גופה של ָּס ִמי ַּנה .אולם
חוששני כי נשמט ממך עניין פעוט אך מהותי'
'אנא למד אותי ִרי ִבי חכם' ,ענתה הר'ּו ָּלה בזלזול' ,מהו אותו עניין מהותי?'
452
