Page 461 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫ראשה ואת שרידיה המרוטשים השליכו לצבועים שהתקבצו מרחוק‬
‫למשמע זעקותיה‪.‬‬

‫סיפורה של הר'ּו ָּלה פעל את פעולתו‪ .‬מילותיה פילחו לב ָּב ֲע ַּדאש כחיצים‬
‫ומחצו את קרביו כמקבת‪ .‬כל אותן שנים בהן התמודד עם אשמתו על מות‬
‫אביו‪ ,‬אשמה חמורה שבעתיים הייתה תלויה מעל ראשו‪ .‬לו אך חזר לבית‪-‬‬
‫ָּחא ִתיק ָּבה כששיחרר אותו ָּד ִריס ָּג'אטּו ודיווח על המתקפה‪ ,‬הייתה נמנעת‬
‫השמדת ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה‪ .‬היה מציל את ה ָּכ ִהי ַּנא ממוות מיותר ואת ַּנ ֲע ָּמה מייסורי‬
‫קיצה הנורא‪ .‬לרגע ניסה להשלות את עצמו‪ ,‬אולי כזב הוא‪ .‬עלילה מרושעת‬
‫שבדתה הר'ּו ָּלה‪ .‬אולם החלפת מבט מהירה עם סּוסּו הבהירה לו כי ידע‬
‫חברו אודות השתלשלות האירועים המדוברת‪' .‬כמובן'‪ ,‬חשב ָּב ֲע ַּדאש‬
‫לעצמו‪' ,‬ידיעה מרעישה כהשמדת ה ָּזא ְׁנ ִט ַּיה והשתלטות ַּה ָּג' ָּפא ָּרה על נתיבי‬
‫הסחר‪ ,‬ודאי עברה בין סוחרי השיירות וה ֻטו ָּוא ִפין‪ .‬עבור ֻטו ָּואפי הכפר‬
‫וסוחריו הייתה הידיעה חסרת משמעות‪ .‬ערלים ההורגים‪ ,‬כדרכם‪ ,‬האחד‬
‫בשני‪ .‬לכן לא הגיע הסיפור לאזניו שלו‪ .‬אולם סּוסּו הבין את הרקע‪ ,‬את‬
‫המשמעות‪ ,‬את חשיבותו העצומה של הסיפור עבורו‪ ,‬כיצד העז להסתיר‬
‫ממנו את הידיעה?! אולם גם את התשובה לכך ידע‪ .‬באהבתו אותו‪ ,‬ניסה‬
‫סּוסּו לחסוך ממנו את הכאב‪ ,‬את חוסר התוחלת שבידיעת ה ְׁמ ֻעָּּות אשר לא‬

‫יוכל עוד ִל ְׁת ֹּקן‪.‬‬
‫למראה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש המתנודד בתשישות במים בעיניים עצומות וראש‬
‫מורכן‪ ,‬הבינו הצופים כי הובס‪ .‬אבדו סיכויי הנערה להימלט מציפורני‬
‫ה ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה‪ .‬כאותה ַּנ ֲע ָּמה מסיפורה של הר'ּו ָּלה‪ֹּ ,‬תא ַּבד גם ָּס ִמי ַּנה וסיבה‬

‫אחת לאבדן שתיהן‪ ,‬ישועתן תלויה הייתה ב ָּב ֲע ַּדאש חיּון הכושל‪.‬‬
‫אולם טעות הייתה בידם‪ .‬לא ייאוש מילא את לב ָּב ֲע ַּדאש באותו רגע‪,‬‬
‫אלא זעם תסכולו שצבר בשלושה עשורים של מילוי חובה והקרבת כל‬
‫שאיפותיו רק כדי למצוא את עצמו כאן‪ ,‬מבוסס במי האפסיים של כישלונו‪.‬‬
‫על כולם כעס‪ ,‬על עצמו‪ ,‬על אביו‪ ,‬על זקני הכפר המאובנים‪ ,‬על סּו ָּמא ִני‬

‫‪451‬‬