Page 466 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שביעי ‪ַּ -‬על‪-‬מי ְׁמ ִרי ָּבה‬ ‫הר'ּולה של ריבי ִמי ָּשאל‬

‫טלאים נמלטים‪ .‬גמל אחוז כלבת בוטש בפרסותיו בחמת רצח‪ ,‬מרסק ראשי‬
‫אנקות מבוהלות‪ .‬צבוע ענק מוכה שחין‪ ,‬מפצח בלסתותיו ראשי ילדים‬
‫בוכים‪ .‬תמונות מארחיה השונים של הר'ּו ָּלה בארבעים ותשע השנים‬
‫האחרונות‪ .‬שלושה טפחים לפני ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש‪ ,‬עצרו סילוני המים מרוצתם‬
‫והתאחדו לנד מים עצום שטיפס והתנשא מעל ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש למראה אדם‪,‬‬

‫קומתו גבוהה‪ ,‬זקנו מגודל ופרקו נאה‪ .‬דמות רבת הוד של ִרי ִבי‪.‬‬
‫מראה הדמות המרחפת פתח דלת בזכרונו של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש‪ .‬משפריר‬
‫חביון צף ועלה הסיפור ששמע בילדותו‪ ,‬עלילת קיצו הנורא של ִרי ִבי‬
‫ִמי ָּשאל ַּרחּום‪ .‬כעת גילה מי ה ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה מולה התמודד והבין כי רעיון‬
‫הזמנת הר'ּו ָּלה אל תוכו‪ ,‬גורלו הוא אשר נכתב עליו מן השמיים‪ .‬כי לא את‬
‫ָּס ִמי ַּנה לבדה נשלח להושיע היום‪ .‬גם את נשמת ִרי ִבי ִמי ָּשאל המיוסרת יגאל‬

‫היום‪ ,‬לאחר שבע שבתות שנים שממתינה היא לתיקונה‪.‬‬
‫לפתע שקע מתאר המים של ִרי ִבי ִמי ָּשאל ומימי הבריכה עמדו ללא נוע‪.‬‬
‫אנחת רווחה עלתה בקהל אולם נקטעה באיבה למראה נד עצום שעלה מן‬
‫המים והטיח את ָּב ֲע ַּדאש ההמום אל מימי הבריכה‪ .‬לרגע ראו אותו מתפתל‬
‫ומפרכס בנסיון להוציא ראשו מן המים‪ ,‬אך לשווא‪ .‬גופו שקע במים ואחריו‬

‫ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד שהתנתקה מגופה של ָּס ִמי ַּנה‪.‬‬

‫מנותקת מְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד‪ ,‬פקחה ָּס ִמי ַּנה עיניה והביטה סביבה בתמיהה‪,‬‬
‫כמתעוררת מחלום‪ .‬לא מבינה כיצד הגיעה למרכז בריכת המעיין ומדוע‬
‫ניצבים כל אנשי הכפר סביב לבריכה‪ .‬היא ניסתה להתקדם אל עבר שפת‬

‫הבריכה‪ ,‬אולם גופה החלש התקשה להתייצב וצנח אל תוך המים‪.‬‬
‫ר ְׁי ָּח ַּנה החלה לזעוק לעזרה‪ ,‬מתחננת לבעלה‪ ,‬לבנה‪ ,‬לכל הגברים‪ ,‬כי‬
‫יכנסו למים ויוציאו את בתה‪ .‬אך אימת המראות המבעיתים שראו הצמיתה‬
‫את לב הגברים ורגליהם קפאו על עומדם‪ .‬את המצב הציל ָּעמ ֹּוס ְׁמ ִגי ִדיש‪,‬‬
‫בן גילה ומעריצה בסתר של ָּס ִמי ַּנה‪ ,‬אשר באומץ נעורים זינק אל המים‬
‫והניפה על כתפו‪ .‬כשהגיע ברגליים רועדות אל שפת הבריכה‪ ,‬הושיטו‬

‫‪456‬‬