Page 465 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 465
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'את התשובה נתת בעצמך' ענה לה' ,אם תמות הנערה ,יאבד לנצח כבודי,
ירד לטמיון כבוד בית חיּון ושוב לא יהא טעם לחיי .לעומת זאת ,אם אנצח
אותך ,כפליים יהא שכרי .את כבודי וכבוד בית ָּחיּון אציל וגם לקיומך
הטמא אשים קץ'.
רגע קצר התלבטה הר'ּו ָּלה ואז ענתה בחיוך ,מתקשה להסתיר את
התרגשותה מפתח המילוט שנפתח בפניהִ ' ,א ְׁל ָּש ַּרף ִא ִליַּ 441יא ָּב ֲע ַּדאש,
תמיד רציתי להתארח בנפשו של ִרי ִבי ,אפילו אם עלוב כמוך .בבקשה ,הסר
מחסומיך ואזרום אל נפשך .ואל דאגה' הוסיפה וידה על ליבה' ,דבר לא
יוותר בנפש הנערה והיא תשוב להיות הטיפשה החביבה שהייתה קודם'.
'אם כן' פרש ָּב ֲע ַּדאש את ידיו לצדדיםִ ' ,אי ְׁת ָּפא ַּדלי .442פתוחה הדרך
בפנייך'.
מבעד לדמדומי הערב הביטו הצופים במתח ב ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ו ָּס ִמי ַּנה
העומדים בדממה האחד מול השנייה ועיניהם עצומות .הרגעים נמתחו
לאיטם ודבר לא קרה .חלקם חששו כי עומדים הם להתאכזב ,כי אך לשטות
ב ִרי ִבי רצתה הר'ּו ָּלה .ההגונים שבניהם קיוו ,לטובתו של ה ִרי ִבי ,כי תיכשל
תכניתו ולא תצליח הר'ּו ָּלה לעבור אליו דרך ְּׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד.
אולם ממש כשעמדה סבלנות הצופים לפקוע ומלמולי אכזבה החלו
להשמע סביב למעיין ,נשמע רעש מוזר ממימי הבריכה .סילוני קיטור,
מפיצים צחנת גפרית ,פרצו לפתע מבין רגליה של ָּס ִמי ַּנה וגופה החל
לפרכס בתנועות מוזרות ,כבובת סמרטוטים בידיו של תינוק רגזןִ .רי ִבי
ָּב ֲע ַּדאש נותר על עומדו בלי נוע ,מביט במתח בסילוני המים השוצפים
משני צדי ַּהְּׁפ ִתי ָּלה ומתקדמים לעברו ,מתאחדים ונפרדים ,עולים ויורדים,
מדלגים מצד אל צד .אידי הקיטור הסתלסלו מעל מימי הבריכה ,מתגבשים
לתמונות מעוררות חלחלה .תיש מזוקן ,חד קרניים ,מבתק ברשעות בטני
441הכבוד כולו שלי
442התכבדי
455
