Page 468 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר שביעי ‪ַּ -‬על‪-‬מי ְׁמ ִרי ָּבה‬ ‫הר'ּולה של ריבי ִמי ָּשאל‬

‫בוקעות מגרונו‪ .‬ליבו של סּוסּו נחמץ בכאב‪ .‬הוא חבק את ראשו המיטלטל‬
‫של ָּב ֲע ַּדאש והחל לקונן בבכי‪ֲ ' ,‬עליש ָּיא ח' ֹּויָאה‪ֲ ,‬עליש? מדוע עשית זאת?‬
‫כמה צריך אדם לשלם על חטאיו? האם לא די בשלושים השנים שסבלת‪,‬‬

‫שוויתרת על הכל?'‬
‫לרווחת כולם‪ ,‬נקטע המחזה המביש באיבו בידי שם‪-‬ט ֹּוב ַּנ ֲע ָּמן שמצא‬
‫עצמו נבוך למראה בנו המאבד עשתונותיו כאישה‪ .‬הוא הרחיק את סּוסּו‬
‫המייבב והורה למספר גברים לכפות את ָּב ֲע ַּדאש ברצועות לאלונקה כדי‬

‫שיוכלו לשאתו חזרה אל הכפר‪.‬‬
‫בדממה מוחלטת‪ ,‬ייאוש בליבם ואימה בבטנם‪ ,‬נשאו הגברים את ָּב ֲע ַּדאש‬
‫במעלה הדרך אל הכפר‪ .‬ב ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון פרקו את משאם‬
‫המדולדל והשכיבוהו בעדינות על ערימת עורות כבש רכים‪ .‬בהוראת שם‪-‬‬
‫ט ֹּוב ַּנ ֲע ָּמן‪ ,‬פינו כל המלווים את ה ָּח ְׁפ ַּרה והותירו את ָּב ֲע ַּדאש מחוסר ההכרה‬
‫ועמו רק ָּרחל אמו‪ְׁ ,‬ח ֶב ָּקה דודתו וסּוסּו‪ ,‬שידו לא נחה מיד חברו כל הדרך‪.‬‬

‫‪458‬‬