Page 58 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫ספר ראשון ‪ִ -‬נ ִסית ֹּו ְׁב ַּמ ָּסה‬ ‫ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫מהמדבר וטובחים בכבשים תועות‪ .‬כיוון שלכל כוחות חיותו נזקקה‬
‫ה ִא ְׁח ַּס ִב ָּיה של ְׁמ ִסי ָּכה‪ ,‬מנעה ממנו קשרי רעות הצורכים כוחות נפש רבים‪.‬‬
‫כשם ששונאת אדם הייתה הר'ּו ָּלה של ְׁמ ִסי ָּכה‪ ,‬כך זקוק היה למפגש‬
‫אנושי הר'ּול של ְׁג'ו ִוי ָּלה ל ְׁר' ִזיאל‪ ,‬אשת ְׁמ ָּנא ִני נפח הכפר‪ .‬תאווה אשר אינה‬
‫יודעת שבעה של ה ִא ְׁח ַּס ִבי למפגש אנושי גרמה לנשות הכפר העסוקות‬
‫להתחמק מ ְׁג'ו ִוי ָּלה כמה שרק יכלו‪ .‬פגישה עם ְׁג'ו ִוי ָּלה‪ ,‬ידעו הנשים‪ ,‬תותיר‬
‫להן מעט מאוד זמן לביצוע מטלות ביתן‪ .‬אם איתרע מזלה לפגוש ב ְׁג'ו ִוי ָּלה‬
‫בדרך‪ ,‬תיאלץ האישה לשמוע תיאור מפורט של חלומותיה בלילה שעבר‪,‬‬
‫תנועות מ ֶעי ָּה של ְׁג'ו ִוי ָּלה בבוקר ולהאזין לתלונותיה על בעלה וילדיה‬
‫כפויי הטובה‪ .‬חובה הייתה על המאזינה להגיב בקולות של הפתעה‪ ,‬שמחה‬
‫או השתתפות בצער על כל מעשה שאירע את ְׁג'ו ִוי ָּלה‪ .‬הקישוא הרקוב‬
‫שגילתה בין הירקות שקנתה‪ ,‬הצלחתה להגיע ראשונה אל המעיין בבוקר‬
‫או הקרע בשמיכת הצמר החדשה‪ ,‬ממש חדשה‪ ,‬פחות מחמש שנים‪ ,‬אשר‬

‫טוותה בעמל ידיה‪.‬‬
‫בכל אירוע בו השתתפה ְׁג'ו ִוי ָּלה‪ ,‬ייצרה היא את רוב נפח השיחה‪ .‬גם אם‬
‫באו לנחם משפחה שאיבדה בן צעיר מקדחת המערות‪ ,‬מצאו עצמם‬
‫מצקצקים אודות הגירוד המציק בין אצבעות רגליה של ְׁג'ו ִוי ָּלה או מנחמים‬
‫אותה על מות העז הנהדרת שלה ואובדן חלבה אשר כטעמו לא היה עוד‪,‬‬
‫ממש ְׁמ ַּת'אע א'־ ֻד ְׁנ ַּיא־ ְׁל'ַא ְׁח׳רה!‪ .32‬הר'ּול ה ִא ְׁח ַּס ִבי של ְׁג'ו ִוי ָּלה הפך אותה‬
‫לצינור יניקה של תשומת לב אנושית‪ .‬כל מגע אנושי שניהלה‪ ,‬כל פירור‬
‫תשומת לב שהצליחה ללקט‪ ,‬הוזרמו מידית אל הר'ּול המתארח אשר לא‬

‫ידע שובעה‪.‬‬

‫מאות שנות התמודדותם עם ההר הקשוח חישלו את נפשות בני הכפר‬
‫כצור סלע ועל אף טפילות ה ְׁר'ו ָּואל המשיכו לשאת בעול חייהם‪ .‬כפי‬
‫שחלקו פרי אדמתם עם הציפורים הנודדות‪ ,‬את צאנם עם חיות הטרף‬

‫‪ 32‬שלא מן העולם הזה‬

‫‪48‬‬