Page 73 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 73

‫דורון בן שאול‬  ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

                                              ‫פרק שלישי ‪ -‬אש ְׁבחיק ֹּו‬

                                                               ‫' ֲה ַּי ְׁח ֶתה ִאיש אש ְׁבחיק ֹּו‪ּ ,‬ו ְׁב ָּג ָּדיו‪ֹ ,‬לא ִת ָּש ַּר ְׁפ ָּנה?‬
                                          ‫ִאם ְׁי ַּהלְך ִאיש‪ַּ ,‬על ַּה ֶג ָּח ִלים‪ְׁ ,‬ו ַּר ְׁג ָּליו‪ֹ ,‬לא ִת ָּכ ֶוי ָנּה?' (משלי‪ ,‬ו'‪ ,‬כ"ז‪-‬כ"ח)‬

                                                  ‫אדר‪ ,‬ה' ש"ס [פברואר ‪ 1600‬למניינם]‬
                      ‫אל־ ִדי ְׁיסיר ( ְׁג' ֶבל ִי ְׁפראן)‪ ,‬דרום ההר המערבי‪ְׁ ,‬ט ִריּפ ֹּו ִליטניה‪.‬‬

‫למחרת יום השוק השכים ִרי ִבי ִמי ָּשאל לתפילת השחר‪ .‬כבעל תפילה‪,‬‬
‫כיבד ִרי ִבי ִמי ָּשאל את המילים הקדושות בקריאה מט ֶע ֶמת ובנגינה נעימה‬
‫אולם כמנהיג היודע נפש בני עדתו‪ ,‬התחשב בגברים הנחפזים לצאת לעמל‬
‫יומם והקפיד שלא להאריך בתפילתו יתר על המידה‪ .‬בתום התפילה‪ ,‬תוך‬

            ‫שהוא חולץ תפיליו ומקפל טליתו‪ ,‬אמר לבניו‪ָּ ,‬פא ִלי ו ְׁחז ָּקה‪,‬‬
           ‫'אל תמתינו לי‪ ,‬חזרו הביתה וחזקו ליבכם בפת של שחרית'‬
‫'נחכה' אמר ָּפא ִלי‪' ,‬מה יועיל לנו לחזור הביתה בלעדיך‪ ,‬אם ממילא לא‬

                                     ‫תסכים אימי שנאכל בטרם תגיע?'‬
‫''הודיעו לאמכם כי לא אגיע לארוחת הבוקר ויכולים אתם לאכול בלעדי'‬

           ‫אמר אביו‪' ,‬נקראתי לטפל בדחיפות בילד חולה בכפר השכן'‪.‬‬
‫בינו לבין עצמו תמה ָּפא ִלי‪ ,‬מתי נקרא אביו לטפל בילד החולה? הן עימו‬
‫היה מרגע שהתעורר ולא ראה איש פונה אליו? זאת ועוד‪ ,‬ממתי פוסח אביו‬
‫על פת שחרית? אביו‪ ,‬שבתחילת כל ארוחת בוקר דרש כי ידקלמו את י"ג‬
‫המעלות של פת שחרית? [ ָּמ ֶצלת ִמן ַּה ַּח ָּמה‪ּ ,‬ו ִמן ַּה ִצּנָּה‪ּ ,‬ו ִמן ַּה ִזי ִקין‪ּ ,‬ו ִמן ַּה ַּמ ִזי ִקין‪ּ ,‬ו ַּמ ְׁח ִכי ַּמת ּ ֶפ ִתי‪ְׁ ,‬וז ֹּו ֶכה‬

‫ַּב ִדין‪ִ ,‬ל ְׁל ֹּמד ת ֹּו ָּרה ּו ְׁל ַּלמד ּו ְׁד ָּב ָּריו ְׁנ ַּש ְׁמ ִען ְׁו ַּת ְׁלמּוד ֹּו ִמ ְׁת ַּקים ְׁב ָּיד ֹּו‪ְׁ ,‬ואין ְׁב ָּשר ֹּו ַּמ ֲע ֶלה ֶה ֶבל‪ְׁ ,‬ו ִנ ְׁז ָּקק ְׁל ִא ְׁשת ֹּו‪ְׁ ,‬ואינ ֹּו ִמ ְׁתַא ֶווה‬

‫ְׁל ִא ָּשה ַא ֶח ֶרת‪ְׁ ,‬וה ֹּו ֶר ֶגת ִכּ ָּנה ֶש ִב ְׁבני מ ַּע ִיים‪ ,‬מ ֹּו ִציָאה ֶאת ַּה ִק ְׁנָאה‪ּ ,‬ו ַּמ ְׁכ ִני ָּסה ֶאת ָּהַא ֲה ָּבה'‪ .]46‬אולם מחונך‬
‫היה ָּפא ִלי ונבון מהחציף פניו כנגד אביו ורק בירך אותו בטרם יעזוב‪,‬‬

                              ‫'א ֲא ָּללה ְׁיסלם ִייד ִי ְׁכ ִלי ָּיעט ִיהּו א'־ ָּס ַּחה‪'47‬‬
‫'ּו ְׁקריב ָּע ַּלא ִייד ִי ְׁכ‪ '48‬ענה ִרי ִבי ִמי ָּשאל‪ ,‬מתענג למחשבה כי לא רחוקה העת‬

                     ‫בה ָּפא ִלי‪ ,‬כאבותיו לפניו‪ ,‬יחל לרפא חולים בעצמו‪.‬‬

                                          ‫‪ 46‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת בבא מציעא‪ ,‬דף ק"ז‪:‬‬
                                              ‫‪ 47‬אלוקים יברך את ידיך הנותנות מרפא‬
                                                                   ‫‪ 48‬ובקרוב על ידיך‬

                                     ‫‪63‬‬
   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77   78