Page 75 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫שכיחה הייתה ה ְׁז ָּחא ִלי ָּיה‪ ,‬רוח רעה הנמשכת לערמות אשפה ומצבורי‬
‫גללים במשכנות העוני ונזקה‪ ,‬בפוגעה במבוגרים ובילדים בריאים‪ ,‬שטחי‬
‫ביותר‪ .‬אולם בליבו החלוש של הפעוט ְׁמזה הרעב‪ ,‬הצליחה אף ְׁז ָּחא ִלי ָּיה‬
‫פשוטה להעמיק התחפרותה‪ .‬סימני חיותו של הילד הצביעו על התדרדרות‬
‫חמורה ו ִרי ִבי ִמי ָּשאל הבין כי עליו לפעול במהירות אם אינו רוצה לאבד‬

‫את הילד‪.‬‬
‫על ָּח ְׁר ָּמה‪ ,‬המצטמצמת בדממה בפינת החושה‪ ,‬פקד לצאת ולקושש‬
‫בדחיפות קש ושיחים נקיים‪ .‬על הארץ פרש מטלית עור גדולה והניח עליה‬
‫קסת דיו‪ ,‬קולמוס מנוצת אווז ויריעת קלף משוחה בסיד‪ .‬בסכין קטנה פרש‬
‫מיריעת הקלף מספר ריבועים קטנים ל ְׁכ ִתי ָּבאת‪ ,‬אחת לכל סוג ידוע של‬
‫ְׁז ָּחא ִלי ָּיה כיוון שלא יכל להתעכב כדי לאבחן את תת זן ה ְׁז ָּחא ִלי ָּיה המדויק‬
‫ממנו סבל הילד‪ .‬בינתיים שבה ָּח ְׁר ָּמה עם בנה הגדול ובידיהם צרור שיחי‬

‫פרא שליקטו משפכי ה ְׁב ָּחא ְׁב ַּחא‪.‬‬
‫את השיחים הורה לערוך למשכב עבור הילד במרכז החושה וביקש‬
‫להגיש לו כלי למים‪ָּ .‬ח ְׁר ָּמה מילאה מים בפנכת חרס סדוקה‪ ,‬שלל חיטוטיה‬
‫באשפת הכפר‪ ,‬והגישה לו במבוכה‪ .‬במכתש נחושת קטן שהוציא מילקוטו‬
‫טחן ִרי ִבי ִמי ָּשאל עד דק את ריבועי ה ְׁכ ִתי ָּבאת הקטנים ואת האבקה מהל‬

‫במים שבפנכת החרס‪.‬‬
‫מנוע מלהפסיק בדיבור מרגע טחינת ה ְׁכ ִתי ָּבאת ועד ליישומן על גוף‬
‫החולה‪ ,‬הורה ִרי ִבי ִמי ָּשאל ל ָּח ְׁר ָּמה במחוות ידיים כי תפשיט את הילד‬
‫ותשכיבו על ערימת העשבים‪ .‬לאחר מספר תקלות מביכות‪ ,‬הצליחה ָּח ְׁר ָּמה‬

‫להבין את כוונתו והילד שכב מוכן לטיפול‪.‬‬
‫את יישום העיסה הקדושה על הגוף הצנום ליווה ִרי ִבי ִמי ָּשאל בקריאת‬

‫שבעת‪-‬פסוקי‪-‬הגויים אשר קובצו ללחש אותו ניתן לקרוא על הערלים‪,‬‬
‫ִק ְׁרבּו ג ֹּו ִים ִל ְׁש ֹּמ ַּע‬

‫ּו ְׁל ֻא ִמים ַּה ְׁק ִשיבּו‪,‬‬
‫ִת ְׁש ַּמע ָּהָא ֶרץ ּו ְׁמֹל ָּאּה‪,‬‬

‫תבל ְׁו ָּכל ֶצ ֱא ָּצ ֶאי ָּה‪:‬‬
‫ֲה ֹּיסר ג ֹּו ִים ֲהֹלא י ֹּו ִכי ַּח‪,‬‬

‫‪65‬‬