Page 81 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫ולעיניו להתרגל לאפלולית‪ .‬משהתרחבו אישוניו הבחין ב ָּח ְׁר ָּמה היושבת‬
‫על הארץ וידיה לופתות את גופו השמוט של הילד‪ .‬הוא ביקש ממנה להניח‬
‫את הילד על הארץ‪ ,‬גהר מעליו ובחן את סימניו‪ .‬חיוורונו והד ֹּוק העכור‬
‫צהבהב שהקיף אישוניו הבהירו כי הילד הותקף בידי ְׁז ָּחא ִלי ָּיה נוספת‪,‬‬

‫אלימה מן הקודמת‪.‬‬
‫הוא הניח ילקוטו והוציא מאחד מתאיו צלוחית של משחת־ה ֹּצ ִרי‪ ,‬החזקה‬
‫ויקרת הערך מכל הסגולות אשר באמתחתו‪ .‬כיוון שאת חומרי הגלם‬
‫להכנתה [א‪ .‬אבקת עלי הדס יבשים ארבע המינים עליהם בירך ה ִרי ִבי בסוכות ב‪ .‬שמן זית שנותר מנר שדלק‬
‫בבית הכנסת במהלך יום הכיפורים] ניתן היה להשיג רק אחת לשנה‪ ,‬הייתה עלות‬
‫הטיפול במשחת־ה ֹּצ ִרי גבוהה ביותר ולא נועדה אלא למטופלים שכיסיהם‬
‫עמוקים‪ .‬למרות שלא היה בנמצא לקוח משלם‪ ,‬לא היסס ִרי ִבי ִמי ָּשאל ומרח‬
‫בנדיבות מן המשחה סביב אוזניו‪ ,‬פיו ואפו של הילד‪ ,‬כמלכודת לרוח‬

‫הרעה‪ .‬למשיחתו‪ ,‬סמך ִרי ִבי ִמי ָּשאל את לחש משחת־ה ֹּצ ִרי‪:‬‬

‫ְׁו ָּל ֲא ֶבל ָּה ַּפְך ִכֹּּנ ִרי‬ ‫ֶב ֱא ֹּחז ּ ַּפ ָּלצּות ִב ְׁב ָּש ִרי‬

‫ָּו ֶאתן ֶאת ִמ ְׁש ַּחת ַּה ֳצ ִרי‪.‬‬ ‫ָא ִרי ִתי ְׁב ָּש ִמי ִעם מ ֹּו ִרי‬

‫ֶא ֱע ֹּתר ַּל ַּמ ְׁל ָּאְך ְׁר ָּפאל‬ ‫ֶא ָּשא ֶאל ָּש ַּמ ִים ַּכּ ַּפי‬

‫ְׁל ַּבל ֶנ ֶפש ָּע ְׁב ָּדְך ְׁת ַּחלל‪.‬‬ ‫ֲה ִנ ָּסה ֻט ְׁמָאה ִחיצ ֹּו ָּנה‬

‫ְׁו ָּר ָּקב ָּי ֹּבא ִב ְׁק ִצי ִרי‬ ‫ּו ְׁב ֶט ֶרם ֶאּ ֹּפל ָּו ֶא ֹּדם‬

‫ֶה ָּחלץ ַּאל ֹּו ַּקי ְׁל ֶע ְׁז ִרי‪.‬‬ ‫ֶא ֱע ֹּתר ְׁכ ָּע ִני ְׁת ִחּ ָּנ ִתי‬

‫לא כלאחר יד [בניגוד לגרסתו של ָּבנֻו ַּואס ה ַּח ַּכו ַּוא ִתי כי 'חילל באדישות את הלחש על בן הערלים' ועוד‬

‫כהנה דברי בלע] החליט ִרי ִבי ִמי ָּשאל לקרוא לחש כה קדוש על ילד ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִני‪ .‬אף‬

‫שעלול היה מעשהו זה להביא על ראשו חרם ונידוי בכל קהילות ההר‬

‫המערבי‪ ,‬סיכן את נפשו וכבודו ובלבד שלא ייאלץ לראות במות הילד‪.‬‬

‫‪71‬‬