Page 84 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 84
ספר שני – ִרי ִבי ִמי ָּשאל ַּרחּום ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
י ַּאִ -סי ִדי! להציל את אחיינך הקטון באתי ואפילו פרוטה לא ביקשתי
בשכרי' הוסיף בקול צרוד מפחד.
'בטח לא ביקש כסף!' הכריז ַּג' ָּלאל באזני הצופים שנדחקו לצפות
בשערורייה אשר שנים רבות עוד יסופר בה סביב מדורות הגללים
המצחינות של ה ְׁב ָּחא ְׁב ַּחא' ,את הגוף הצעיר של ְׁנ ִסי ְׁב ִתי 62בא לקחתִ ,א ְׁבן
אל ַּח ַּראם '!63סיכם ופקד על צמד הגלמים המגודלים' ,תביאו לי אותו
בחוץ' .התאום האחד הטיח מכת אגרוף מהירה ב ִרי ִבי ִמי ָּשאל ,מותיר אותו
המום וחסר יכולת להתנגד לתאום השני ,אשר אחז ברגליו וגרר אותו
כשראשו נחבט אל הטרשים מחוץ לחושה.
'עכשיו תשימו לו את הראש על ה ָּמ ְׁד' ָּב ַּחה' הורה ַּג' ָּלאל.
הרימו התאומים את ִרי ִבי ִמי ָּשאל והטיחו ראשו אל ה ָּמ ְׁד' ָּב ַּחה ,סלע
שטוח המרובב בכתמי דם שחורים ופיסות שומן מרקיבות עליו שחטו
תושבי ה ְׁב ָּחא ְׁב ַּחא בעלי חיים שגנבו בכפרים הסמוכיםַּ .ג' ָּלאל נעמד מעל
ראשו של ִרי ִבי ִמי ָּשאל והניף ידיו מעלה ,מציג להמון הנרגש את הגרזן
חלוד הלהב שהחזיק בידו .האנשים הריעו לבריון השיכור מכוחו ,דוחקים
בו לספק את הריגוש המצופה.
כשראשו מוצמד בכוח ל ָּמ ְׁד' ָּב ַּחה ניסה ִרי ִבי ִמי ָּשאל לשאת עיניו לשמיים,
מחפש את תכלת האביב שמילאה ליבו תקווה באותו הבוקר ,אולם עשרות
הסקרנים שנדחקו סביבו הסתירו אותה בחומת בלואי סחבות .ליבו הלם
על קירות חזהו כמנסה להימלט מן האימה המציפה את עורקיו וקיבתו
איימה לעלות לגרונו מצחנת הגופים המזוהמים וזיעת רגשתם .לא מן
המוות חשש ִרי ִבי ִמי ָּשאל באותם רגעי טירוף שכן אין המוות אלא מעבר
הנשמה מעולם החומר הזמני אל עולם האמת הנצחי ,גאולתה בסיימה
חובותיה .אולם לקביעתו כי 'ט ֹּוב י ֹּום ַּה ָּמ ֶות ִמי ֹּום ִהָּּו ְׁלד ֹּו' ,הקדים קהלת
ואמר' ,ט ֹּוב שם ִמ ֶש ֶמן ט ֹּוב '64ועל אבדן שמו הטוב ,שמה המקודש של
62גיסתי
63הממזר
64קהלת ,ז' ,א'
74
