Page 223 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 223
פני המנורה 223
כיצד העדים נעשים זוממים ,ולא ממה שכתוב במשנתנו! ומשיבה הגמרא ,שהתנא שלנו עומד על
דברי המשנה האחרונה במסכת סנהדרין (פי"א מ"ו) :כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה ,חוץ מזוממי
בת כהן ובועלה ,שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת ,וממשיך התנא של משנתנו ואומר:
ויש עדים זוממין אחרים ,שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים ,כיצד? מעידין אנו
באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה ,אין אומרים :יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו,
אלא לוקה את הארבעים.
מנין אנו יודעים ,שאין אומרים על עד זומם שהוא יעשה בן גרושה או בן חלוצה תחת זה שהוא העיד
עליו? אמר רבי יהושע בן לוי ,שאמר הכתוב (דברים יט ,יט) ַו ֲע ִשי ֶתם ל ֹו ַּכ ֲא ֶשר ָז ַמם ַל ֲעש ֹות ְׁל ָא ִחיו,
לו – ולא לזרעו .ואי אפשר לפסול רק את העד ולא את זרעו ,שכן צריכים אנו לעשות "כאשר זמם",
והוא זמם לפסול גם את הזרע .בר פדא אומר :קל וחומר ,ומה המחלל אינו מתחלל ,הבא לחלל ולא
חילל – אינו דין שלא יתחלל .מתקיף רבינא על דברי בר פדא :אם כן ,בטלת תורת עדים זוממין ,שכן
ניתן לומר :ומה הסוקל אינו נסקל ,הבא לסקול ולא סקל – אינו דין שלא יסקל! כלומר ,עדים שביצעו
את זממם וסקלו אינם נסקלים ,שכן אמרו "הרגו – אין נהרגים" ,אך כאשר הם מעידים לשקר ובאים
לסקול הרי הם נסקלים (רש"י) .לפיכך ,ברור שהסיבה לכך שהעד איננו נעשה בן גרושה או בן חלוצה
בעצמו היא מפני מה שאמרנו בתחילה ,שכתוב "לו כאשר זמם".
מנין אנו יודעים ,שאין אומרים על עד זומם שהוא חייב לגלות תחת זה שהוא העיד עליו? אמר ריש
לקיש ,שאמר המקרא (דברים יט ,ה) ה ּוא ָינ ּוס ֶאל ַא ַחת ֶה ָע ִרים ָה ֵא ֶּלה ָו ָחי ,הוא – ולא זוממין .רבי יוחנן
אומר :קל וחומר ,ומה הוא שעשה מעשה – במזיד אינו גולה ,הן שלא עשו מעשה – במזיד אינו דין
שלא יגלו? אמנם ,הגמרא דוחה קל וחומר זה ,שכן הוא שעשה מעשה – במזיד לא יגלה ,כדי שלא
תהיה לו כפרה ,העדים שלא עשו מעשה – במזיד גם כן יגלו ,כדי שתהיה להם כפרה! אלא ,ברור
שהלימוד הוא מדברי ריש לקיש ,שדייק מן הכתוב "הוא ינוס" ,ולא זוממים.
עולא אומר :רמז לעדים זוממין מן התורה מנין? ומפרשת הגמרא ,שבוודאי אין כוונתו לכך שיש דין
מיוחד לעדים זוממים ,שכן בפירוש כתוב בתורה (דברים יט ,יט) ַו ֲע ִשי ֶתם ל ֹו ַּכ ֲא ֶשר ָז ַמם ַל ֲעש ֹות
ְׁל ָא ִחיו ,אלא כוונתו בשאלה היא :רמז לעדים זוממין שלוקים מן התורה מנין? ומשיב עולא ,שכתוב
בענין המלקות (דברים כה ,א־ב) ְׁו ִה ְׁצ ִ ּדיק ּו ֶאת ַה ַ ּצ ִ ּדיק ְׁו ִה ְׁר ִשיע ּו ֶאת ָה ָר ָשעְׁ ,ו ָה ָיה ִאם ִּבן ַה ּכ ֹות ָהָר ָשע.
וקשה ,משום "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" – "והיה אם בן הכות הרשע"? אלא ,עדים
שהרשיעו את הצדיק ,ובאו עדים אחרים והזימו אותם ,ובכך "והצדיקו את הצדיק" שהיה צדיק מראש,
"והרשיעו את הרשע" ועשו את העדים הללו לרשעים – "והיה אם בן הכות הרשע" .אם כן ,יש כאן
