Page 223 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 223

‫פני המנורה ‪223‬‬

‫כיצד העדים נעשים זוממים‪ ,‬ולא ממה שכתוב במשנתנו! ומשיבה הגמרא‪ ,‬שהתנא שלנו עומד על‬
‫דברי המשנה האחרונה במסכת סנהדרין (פי"א מ"ו)‪ :‬כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה‪ ,‬חוץ מזוממי‬
‫בת כהן ובועלה‪ ,‬שאין מקדימין לאותה מיתה אלא למיתה אחרת‪ ,‬וממשיך התנא של משנתנו ואומר‪:‬‬
‫ויש עדים זוממין אחרים‪ ,‬שאין עושין בהן דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים‪ ,‬כיצד? מעידין אנו‬
‫באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה‪ ,‬אין אומרים‪ :‬יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו‪,‬‬

                                                                                        ‫אלא לוקה את הארבעים‪.‬‬

‫מנין אנו יודעים‪ ,‬שאין אומרים על עד זומם שהוא יעשה בן גרושה או בן חלוצה תחת זה שהוא העיד‬
‫עליו? אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬שאמר הכתוב (דברים יט‪ ,‬יט) ַו ֲע ִשי ֶתם ל ֹו ַּכ ֲא ֶשר ָז ַמם ַל ֲעש ֹות ְׁל ָא ִחיו‪,‬‬
‫לו – ולא לזרעו‪ .‬ואי אפשר לפסול רק את העד ולא את זרעו‪ ,‬שכן צריכים אנו לעשות "כאשר זמם"‪,‬‬
‫והוא זמם לפסול גם את הזרע‪ .‬בר פדא אומר‪ :‬קל וחומר‪ ,‬ומה המחלל אינו מתחלל‪ ,‬הבא לחלל ולא‬
‫חילל – אינו דין שלא יתחלל‪ .‬מתקיף רבינא על דברי בר פדא‪ :‬אם כן‪ ,‬בטלת תורת עדים זוממין‪ ,‬שכן‬
‫ניתן לומר‪ :‬ומה הסוקל אינו נסקל‪ ,‬הבא לסקול ולא סקל – אינו דין שלא יסקל! כלומר‪ ,‬עדים שביצעו‬
‫את זממם וסקלו אינם נסקלים‪ ,‬שכן אמרו "הרגו – אין נהרגים"‪ ,‬אך כאשר הם מעידים לשקר ובאים‬
‫לסקול הרי הם נסקלים (רש"י)‪ .‬לפיכך‪ ,‬ברור שהסיבה לכך שהעד איננו נעשה בן גרושה או בן חלוצה‬

                                         ‫בעצמו היא מפני מה שאמרנו בתחילה‪ ,‬שכתוב "לו כאשר זמם"‪.‬‬

‫מנין אנו יודעים‪ ,‬שאין אומרים על עד זומם שהוא חייב לגלות תחת זה שהוא העיד עליו? אמר ריש‬
‫לקיש‪ ,‬שאמר המקרא (דברים יט‪ ,‬ה) ה ּוא ָינ ּוס ֶאל ַא ַחת ֶה ָע ִרים ָה ֵא ֶּלה ָו ָחי‪ ,‬הוא – ולא זוממין‪ .‬רבי יוחנן‬
‫אומר‪ :‬קל וחומר‪ ,‬ומה הוא שעשה מעשה – במזיד אינו גולה‪ ,‬הן שלא עשו מעשה – במזיד אינו דין‬
‫שלא יגלו? אמנם‪ ,‬הגמרא דוחה קל וחומר זה‪ ,‬שכן הוא שעשה מעשה – במזיד לא יגלה‪ ,‬כדי שלא‬
‫תהיה לו כפרה‪ ,‬העדים שלא עשו מעשה – במזיד גם כן יגלו‪ ,‬כדי שתהיה להם כפרה! אלא‪ ,‬ברור‬

                            ‫שהלימוד הוא מדברי ריש לקיש‪ ,‬שדייק מן הכתוב "הוא ינוס"‪ ,‬ולא זוממים‪.‬‬

‫עולא אומר‪ :‬רמז לעדים זוממין מן התורה מנין? ומפרשת הגמרא‪ ,‬שבוודאי אין כוונתו לכך שיש דין‬
‫מיוחד לעדים זוממים‪ ,‬שכן בפירוש כתוב בתורה (דברים יט‪ ,‬יט) ַו ֲע ִשי ֶתם ל ֹו ַּכ ֲא ֶשר ָז ַמם ַל ֲעש ֹות‬
‫ְׁל ָא ִחיו‪ ,‬אלא כוונתו בשאלה היא‪ :‬רמז לעדים זוממין שלוקים מן התורה מנין? ומשיב עולא‪ ,‬שכתוב‬
‫בענין המלקות (דברים כה‪ ,‬א־ב) ְׁו ִה ְׁצ ִ ּדיק ּו ֶאת ַה ַ ּצ ִ ּדיק ְׁו ִה ְׁר ִשיע ּו ֶאת ָה ָר ָשע‪ְׁ ,‬ו ָה ָיה ִאם ִּבן ַה ּכ ֹות ָהָר ָשע‪.‬‬
‫וקשה‪ ,‬משום "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" – "והיה אם בן הכות הרשע"? אלא‪ ,‬עדים‬
‫שהרשיעו את הצדיק‪ ,‬ובאו עדים אחרים והזימו אותם‪ ,‬ובכך "והצדיקו את הצדיק" שהיה צדיק מראש‪,‬‬
‫"והרשיעו את הרשע" ועשו את העדים הללו לרשעים – "והיה אם בן הכות הרשע"‪ .‬אם כן‪ ,‬יש כאן‬
   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228