Page 227 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 227
פני המנורה 227
בברייתא :המלוה את חבירו סתם – אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום ,אחד המלוה בשטר ואחד
המלוה על פה .אמר לו שמואל לרב מתנה :לא תשב על רגליך עד שתפרש לי את השמועה הזו ,מנין
הדבר שאמרו חכמים :המלוה את חבירו סתם – אינו רשאי לתובעו פחות משלושים יום ,אחד המלוה
בשטר ואחד המלוה על פה? אמר לו רב מתנה ,שכן כתוב (דברים טו ,ט) ִה ּ ָש ֶמר ְׁל ָך ֶּפן ִי ְׁה ֶיה ָד ָבר ִעם
ְׁל ָב ְׁב ָך ְׁב ִל ַ ּי ַעל ֵלא ֹמר ָק ְׁר ָבה ְׁש ַנת ַה ּ ֶש ַבע ְׁש ַנת ַה ּ ְׁש ִמ ָּטה ,ממשמע שנאמר "קרבה שנת השבע" ,איני יודע
שהיא שנת שמטה? אלא מה תלמוד לומר "שנת השמטה"? לומר לך :יש שמטה אחרת שהיא כזו,
ואיזו זו? המלוה את חבירו סתם ,שאינו רשאי לתובעו בפחות משלשים יום ,שכן :שלשים יום בשנה
חשוב שנה.
ואמר רב יהודה בשם רב :הפותח בית הצואר בשבת – חייב חטאת .התקיף רב כהנא :ומה בין זה לבין
מגופה של חבית? אמר לו רב יהודה :זה חבור וזה אינו חבור .ואמר רב יהודה בשם רב :שלשת לוגין
מים שנפל לתוכם קורטוב של יין ומראיהם כמראה יין ,ונפלו למקוה – לא פסלוהו .ואמר רב יהודה
בשם רב :חבית מליאה מים שנפלה לים הגדול – הטובל שם לא עלתה לו טבילה ,חוששים לשלשה
לוגין שלא יהו במקום אחד; ודוקא אם נפלה החבית לים הגדול ,שהמים בו עומדים ,אך אם חבית
נפלה לתוך נהר אין מקום לחשש זה .וכך גם שנינו בברייתא :חבית מליאה יין שנפלה לים הגדול –
הטובל שם לא עלתה לו טבילה ,חוששים לשלשה לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד; וכן ככר של
תרומה שנפל שם – טמא.
מרכז הסוגייה הוא על שלשה מקרים שאינם מופיעים במשניות( :א) אין משלמין את הכופר( ,ב) אין
נמכרין בעבד עברי( ,ג) רבי עקיבא אומר ,שעדים זוממים גם לא משלמים על פי עצמם .נראה ,כי יש
כאן שתי הדגשות ביחס לעדים זוממים .מצד אחד ,מדגישים את העובדה ,שהעדים אינם בני כפרה
ולא נמכרים כעבדים ,ומשמעות הדברים ,שגם כאשר ישנו דין "כאשר זמם" הם לא הופכים ממש
לאנשים עליהם הם העידו ,ולפיכך הם לא משלמים כופר ולא נמכרים בעבד עברי .מצד שני ,מדגיש
רבי עקיבא שאין זה קנס ,ואין משלם על פי עצמו .העונש של עדים זוממים הוא עונש ,ואין זה קנס
קבוע של התורה.
