Page 224 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 224

‫מסכת מכות‬  ‫‪224‬‬

‫רמז לעדים זוממים שלוקים‪ .‬ואין ללמוד שעדים זוממים חייבים מלקות מפני שהם עברו על איסור‬
      ‫לֹא ַת ֲע ֶנה (שמות כ‪ ,‬יג)‪ ,‬שכן זהו לאו שאין בו מעשה‪ ,‬וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו‪.‬‬

‫במרכז הסוגייה דיון סביב דברי הברייתא‪ :‬ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממין‪ :‬אין נעשין בן גרושה‬
‫ובן חלוצה‪ ,‬ואין גולין לערי מקלט‪ ,‬ואין משלמין את הכופר‪ ,‬ואין נמכרין בעבד עברי‪ .‬שני הדברים‬
‫הראשונים כבר נזכרו במשנה‪ ,‬והגמרא רק אומרת עליהם‪ :‬כדאמרן‪ .‬על שני הדברים הנוספים מדובר‬
‫במרכז הסוגייה‪ .‬בתורה כתוב (שמות כא‪ ,‬כח־ל) ְׁו ִכי ִי ַּגח ש ֹור ֶאת ִאיש א ֹו ֶאת ִא ּ ָשה ָו ֵמת ָסק ֹול ִי ָּס ֵקל‬
‫ַה ּש ֹור ְׁולֹא ֵי ָא ֵכל ֶאת ְּׁב ָשר ֹו ּו ַב ַעל ַה ּש ֹור ָנ ִקי‪ְׁ .‬ו ִאם ש ֹור ַנ ָּגח ה ּוא ִמ ְּׁת ֹמל ִש ְׁל ֹשם ְׁוה ּו ַעד ִּב ְׁב ָע ָליו ְׁו ֹלא ִי ְׁש ְׁמֶר ּנ ּו‬
‫ְׁו ֵה ִמית ִאיש א ֹו ִא ּ ָשה ַה ּש ֹור ִי ָּס ֵקל ְׁו ַגם ְּׁב ָע ָליו י ּו ָמת‪ִ .‬אם ּכֹ ֶפר י ּו ַשת ָע ָליו ְׁו ָנ ַתן ִּפ ְׁד ֹין ַנ ְׁפש ֹו ְּׁכ ֹכל ֲא ֶשר י ּו ַשת‬
‫ָע ָליו‪ .‬על דברי הברייתא על עדים זוממים‪ :‬ואין משלמין את הכופר‪ ,‬מסבירה הגמרא‪ :‬מפני שאנו‬
‫סוברים שהכופר ניתן לכפרה‪ ,‬והם אינם בני כפרה‪ .‬מיהו התנא שסובר שהכופר הוא כפרה? אמר רב‬
‫חסדא‪ :‬רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה‪ ,‬שכן שנינו‪" :‬ונתן פדיון נפשו" – דמי ניזק‪ ,‬רבי‬
‫ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר‪ :‬דמי מזיק‪ .‬ונראה‪ ,‬כי הם חולקים בשאלה אם הכופר הוא‬
‫ממון‪ ,‬או שהכופר הוא כפרה‪ .‬אמר רב פפא‪ :‬לא‪ ,‬לפי כולם הכופר הוא כפרה‪ ,‬אלא שהם חולקים האם‬
‫שמים את כסף הכפרה בניזק או במזיק‪ .‬מהו הטעם של חכמים? נאמר "השתה" למטה (אם כופר‬
‫"יושת" עליו) ונאמר "השתה" למעלה (כאשר "ישית" עליו בעל האשה)‪ ,‬מה להלן שמים בניזק‪ ,‬אף‬
‫כאן שמים בניזק‪ .‬ומדוע רבי ישמעאל סבור ששמים במזיק? כתוב "ונתן פדיון נפשו"! ומדוע חכמים‬
‫לא לומדים כדברי רבי ישמעאל? הם סוברים שגם כאשר הפדיון הוא של נפשו של המזיק‪ ,‬כאשר‬

                                                                                 ‫שמים צריך לשום בדמי הניזק‪.‬‬

‫שני פירושים ניתנו לדברי הברייתא שהעדים הזוממים אין נמכרין בעבד עברי‪ .‬סבר רב המנונא לומר‪:‬‬
‫זהו דווקא אם יש לזה שהעידו עליו כסף‪ ,‬שמתוך שהוא לא היה נמכר – גם אותם לא מוכרים‪ ,‬אבל‬
‫אם אין לו כסף‪ ,‬אפילו אם יש להם כסף‪ ,‬הרי הם נמכרים‪ .‬ומקשה הגמרא‪ ,‬שיכולים העדים לומר לזה‬
‫שהעידו עליו‪ :‬אם היה לך כסף‪ ,‬הרי לא היית נמכר‪ ,‬גם אנחנו לא נימכר! אלא סבר רב המנונא לומר‪:‬‬
‫זהו דווקא אם יש לו או להם כסף‪ ,‬אך אם אין כסף לא לו ולא להם – הם נמכרים‪ ,‬אמר לו רבא‪ :‬כתוב‬

                                                          ‫בפסוק (שמות כב‪ ,‬ב) ְׁו ִנ ְׁמ ַּכר ִּב ְׁג ֵנ ָבת ֹו – ולא בזממו‪.‬‬

‫מוסיף רבי עקיבא בברייתא‪ ,‬שעדים זוממים גם לא משלמים על פי עצמם‪ .‬שואלת הגמרא‪ ,‬מהו טעמו‬
‫של רבי עקיבא? ומשיבה הגמרא‪ :‬רבי עקיבא סובר שהתשלום של עדים זוממים הוא קנס‪ ,‬וקנס אדם‬
‫לא משלם על פי עצמו‪ .‬אמר רבה‪ :‬ניתן להוכיח שזהו קנס מכך‪ ,‬שהעדים לא עשו מעשה‪ ,‬ומשלמים‪.‬‬
‫אמר רב נחמן‪ :‬ניתן להוכיח שזהו קנס מכך‪ ,‬שהממון נשאר ביד הבעלים והעדים משלמים‪ .‬ושואלת‬

  ‫הגמרא‪ :‬מה כוונתו‪ ,‬שהעדים לא עשו מעשה? הרי זו ההוכחה של רבה! אמור‪ :‬וכן אמר רב נחמן‪.‬‬
   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228   229